רע"א 5020/04 מוטי לוי נ. קופת חולים לאומית

1.זוהי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטת מ' מזרחי) לפיה על המבקש לדאוג לזימונם של עורכי הרשומות הרפואיות שהגישו המשיבות.

המבקש הגיש תביעה כספית כנגד המשיבות בטענה כי התרשלו בטיפול הרפואי שהעניקו לו. במסגרת תביעה זו ביקשה המשיבה 2 להגיש לבית המשפט את תיקו הרפואי המלא של המבקש וביקשה כי תיק זה יתקבל כראיה לפי הוראות פקודת הראיות המתייחסות לרשומה מוסדית. בקשה זו התקבלה. אז פנה המבקש לבית המשפט בבקשה להורות למשיבה לגלות את פרטיהם של עורכי הרשומות הרפואיות בעניינו, לשם זימונם למתן עדות. לאחר שגילתה המשיבה את הפרטים שהיו בידיה לגבי עורכי הרשומות ביקש המבקש מבית המשפט כי יורה למשיבה 2 לזמן אותם למתן עדות. בית המשפט קבע כי לפי סעיף 36(ד) לפקודת הראיות הנטל לזימון העדים מוטל על המבקש, אך מטעמים של יעילות הורה למשיבה 2 לברר האם אלה מבין העדים שעובדים עדיין עבורה יוכלו להתייצב במועדים שנקבעו לדיון. כנגד החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שבפני.

המבקש טוען כי טעה בית המשפט קמא בקובעו כי לפי הוראת סעיף 36(ד) לפקודת הראיות הנטל לזימון העדים מוטל על כתפיו. כמו כן, סבור המבקש כי יש לחייב את המשיבה 2 לדאוג לזימונם של העדים הואיל ולמשיבה 2, כמעבידתם, שליטה על עדים אלה. בנוסף מבקש הוא כי יקבע שאותן רשומות שהמשיבה 2 לא מסרה את פרטי הגורמים שערכו אותן אינן קבילות כראיה לאמיתות תוכנן.

2.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף מבלי שנתבקשה תגובה. סעיף 36(ד) לפקודת הראיות קובע כדלקמן:

התקבלה ראיה מכוח סעיף זה, יהיה הצד שכנגד זכאי לחקור חקירה נגדית עדים שזומנו על ידו לעדות, לשם הזמת הראיה, אם עדים אלה קשורים עם בעל הדין שמטעמו הוגשה הראיה.

תכליתו של סעיף זה הינה לאפשר לבעל דין לחקור בחקירה

נגדית עדים, שהוזמנו על ידו, קרי, עדים שברגיל היה יכול לחקרם רק בחקירה ראשית (י' קדמי, על הראיות (חלק שני, מהדורה ומשולבת מעודכנת, תשנ"ט-1999), בע' 709). נראה כי סעיף זה אינו מכריע לכאן או לכאן בשאלת הנטל לזמן עדים. עם זאת, לא מצאתי כל עילה להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי. המבקש הוא המעוניין בחקירתם של עורכי הרשומות הרפואיות ומן הראוי שידאג הוא לזימונם. גם דין בקשתו השנייה של המבקש, כי יקבע כי הרשומות שהמשיבה 2 לא הצליחה לאתר את עורכיהן אינן קבילות, להידחות. עיון בסעיף 36(א) לפקודת הראיות, המפרט את תנאי הקבילות של רשומות מוסדיות, מלמד כי סעיף זה אינו מונה דרישה כגון זו בין תנאיו. כך איפוא, לא נפל כל פגם בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.

כאמור, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.