רע"א 5031/08 אברהים חניף נ. בית החולים האיטלקי חיפה

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד סגן הנשיא ג' גינת), בה נדחו ארבע בקשות המבקשים הנוגעות לגילוי, עיון והעתקת מסמכים.

2.

זה מספר שנים מנהלים המבקשים נגד המשיבים 2-1 תובענה בבית המשפט המחוזי בחיפה. מדובר בתובענה בגין רשלנות רפואית בלידתו של המבקש 1. המבקש 1 נולד בשנת 1977. התובענה הוגשה בשנת 2002. ביום 4.5.06 נתן בית משפט קמא נגד המשיבים 2-1, וכן נגד צדדים שלישיים, הם המשיבים 4-3, צו כללי לגילוי ועיון במסמכים. ביום 4.5.08 הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי ארבע בקשות נוספות בנושא גילוי ועיון. ביום 5.5.08 דחה בית המשפט המחוזי את ארבע הבקשות, בציינו כי "המועד להגשת בקשות בנושא גילוי מסמכים חלף זה מכבר ואינני מוצא מקום לטיפול בעניין זה בשלב המאוחר הנוכחי". מכאן בקשת רשות ערעור שבפניי.

3.

בבקשתם חוזרים המבקשים על טענותיהם בבקשות שהוגשו לבית משפט קמא. כמו כן, מדגישים הם את החשיבות של הליכי גילוי ועיון במסמכים לחקירת האמת ולייעול ההליך המשפטי. בנוסף, טוענים המבקשים כי לפי הוראות תקנה 113 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מוסמך בית המשפט לצוות בכל עת על בעל דין לגלות מסמך קונקרטי המצוי או שהיה מצוי בידו. מכאן מסיקים המבקשים כי מוסמך היה

בית המשפט המחוזי להיעתר לבקשתם. המבקשים מוסיפים וטוענים כי מבקשים הם, בין היתר, גילוי ועיון במסמכים שנזכרו בחוות דעת של מומחים שהוגשו לבית המשפט.

4.

המשיבים, מצידם, טוענים כי דין בקשת רשות ערעור להידחות. המשיבים סומכים את ידם על קביעתו של בית משפט קמא כי אין בשלב מאוחר זה של ההליך להידרש שוב לשאלת גילוי ועיון במסמכים. כמו כן, טוענים המשיבים לגופן של טענות המבקשים, כי אין ברשותם מסמכים אשר לא גולו למבקשים. המשיבים מכחישים את טענת המבקשים, לפיה בידי המומחים מטעמם היו מסמכים אשר לא גולו למבקשים. לטענת המשיבים, כל המסמכים אשר היו בידי המומחים נכללו בתצהיר גילוי המסמכים והועברו לידי המבקשים לפני זמן רב, ואף מספר פעמים. כמו כן, צירפו המשיבים את המסמכים הנמצאים בידיהם לתשובתם לבקשת רשות הערעור. בכל הנוגע לטענתם של המבקשים לפיה חושדים הם כי חלק מהמסמכים אינם אוטנטיים, טוענים המשיבים שלא כך הוא הדבר, וכי המבקשים קיבלו לידיהם לראשונה את המסמכים האמורים שנים מספר בטרם הוגשה התביעה, ועל כן אין זה אפשרי כי המסמכים הוכנו בעקבות הגשתה של התביעה. לעניין זה מוסיפים המשיבים וטוענים כי אין בעל דין מחויב לאפשר לבעל דין שכנגד להעתיק את המסמכים בצבע או לסרוק אותם.

5.

דין בקשת רשות הערעור להידחות. בצדק קבע בית המשפט המחוזי כי בקשותיהם של המבקשים הוגשו באיחור, זמן רב לאחר שנסתיים שלב גילוי המסמכים. כאמור, צו לגילוי ועיון במסמכים ניתן ביום 4.5.06, ואילו הבקשות הוגשו ביום 4.5.08, היינו שנתיים לאחר מתן צו גילוי ועיון במסמכים. אם היה ברצונם של המבקשים להשיג על גילוי המסמכים שנעשה על ידי המשיבים, הרי שהעת לעשות זאת הייתה בסמוך להגשתו של תצהיר הגילוי, ולא כשנתיים לאחר מכן. בקשותיהם של המבקשים הוגשו באיחור בלא שהביאו טעם מיוחד המצדיק מתן צו גילוי כללי וספציפי שנתיים לאחר שנושא זה נדון (השוו, רע"א 2362/90 הלבור תעשיות בע"מ נ' מיליקובסקי , פ"ד מד(4), 285 (1990)). יתרה מזו, המשיבים צירפו לתשובתם מסמכים שונים שכבר גילו וכן תכתובת בין בעלי הדין. מחומר זה עולה כי למבקשים אין על מה להלין. כך מסתבר, כי גם מסמכים הנזכרים בחוות הדעת של המומחים כבר נמצאים בידי באי כוח המבקשים. באשר לבקשתם של המבקשים לקבל העתקי צבע של המסמכים המבוקשים וכן לסרוק אותם, הרי שלא ברור על איזו הוראה חוקית סומכים המבקשים בקשתם זו. אף לעניין זה לא מצאנו מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי.

6.

לאור האמור, בקשת רשות הערעור נדחית. המבקשים ישאו בשכר טרחת עורך דין בסך של 5,000 ש"ח לזכות המשיבים, שהגישו תשובה משותפת אחת.