החלטה3 עמודיםנכלל בחיפוש

רע"א 5033/97 פנצרית אונו בע"מ נ. ת.ש. אונו בע"מ

ניתן ביום

בקצרה

סדר דין אזרחי · צו מניעה זמני והתנייתו בערבותבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור שנייה על החלטת בית המשפט המחוזי, שקיבל חלקית ערעור והתנה צו מניעה זמני בהפקדת ערבות של 100,000 ש"ח. נקבע כי הסכסוך הספציפי, שמבוסס על טענות עובדתיות שלא נקבעו בערכאות התחתונות, אינו מצדיק מתן רשות ערעור. נדחו גם בקשות עיכוב הביצוע והצו הזמני.

העובדות

המבקשים שכרו חצרים בתחנת דלק בבעלות המשיבים. המשיבים מסרו הודעת פינוי לצורך שיפוצים, והמבקשים טוענים להבטחה בעל-פה לחזרה לאחר השיפוצים. הערכאה הראשונה דחתה את בקשת צו המניעה, והמחוזי קיבל חלקית את הערעור והתנה את הצו בערבות של 100,000 ש"ח.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש לאפשר ערעור שני על החלטה בדבר התנייה של צו מניעה זמני בהפקדת ערבות בנקאית?
  2. 2.האם מחייב הסכסוך קביעת ממצאים עובדתיים לגבי טיב הזכויות בחצרים ולגבי הסכם השכירות בעל-פה?

הלכות

  1. 1

    רשות ערעור שנייה אינה ניתנת בבקשות שעניינן אינו חורג מן הסכסוך הספציפי ואינו מעורר שאלות כלליות, חוקתיות, משפטיות או ציבוריות.

    ״כלל הוא בידינו שאין אנו נותנים רשות ערעור בבקשות שעניינן אינו חורג מן הסכסוך הספציפי שבין הצדדים ואינו מעורר שאלות כלליות, חוקתיות, משפטיות או ציבוריות״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    טענות עובדתיות שלא נדונו לגופן בערכאות התחתונות ולא נקבעו לגביהן ממצאים עובדתיים אינן מצדיקות התערבות בשלב רשות ערעור שנייה.

    ״ביסוד הבקשה עומדות טענות עובדתיות שלא נדונו לגופן בערכאות התחתונות ואשר לא נקבעו לגביהן ממצאים עובדתיים״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • רשות ערעור
  • צו מניעה זמני
  • עיכוב ביצוע
  • ערבות בנקאית
  • הודעת פינוי
  • שכירות
  • ממצאים עובדתיים
  • עשיית דין עצמית

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בית המשפט העליון

רע"א

5033/97 - 1

בפני:

כבוד הנשיא א' ברק

המבקשים

:

1.

פנצרית אונו בע"מ

2.

אברהם שמעוני

נגד

המשיבים

:

1.

ת.ש. אונו בע"מ

2.

גבי ונונו

בקשת

רשות ערעור על החלטת בית

המשפט

המחוזי תל-אביב-יפו

בתיק

ת.א. 10772/97 מיום 17.8.97

שניתנה

על ידי כבוד השופט א.א. לוי

ובקשה

לסעד זמני

בשם

המבקשים: עו"ד עמי סדן

החלטה

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט א' א' לוי), שקיבל באופן חלקי את בקשת רשות הערעור שהגישו המבקשים והורה על מתן צו זמני האוסר על המשיבים לבצע עבודות בניה או הריסה בשטח תחנת הדלק שבבעלותם אשר הושכר למבקשים. צו זה הותנה בהפקדת ערבות בנקאית בסכום של 100,000 ש"ח. המבקשים מבקשים לערער על התניה זו. כן הם מבקשים, כי יוצא צו עיכוב ביצוע, ולמעשה צו מניעה זמני שימנע מן המשיבים לבצע את העבודות שצוינו לעיל.

המבקשים מנהלים את עסקם בחצרים ששכרו מן המשיבים. החצרים מצויים בתחנת דלק שבבעלות המשיבים. אין מחלוקת, שעל-פי הסכם השכירות היו המשיבים זכאים לפנות את המבקשים מן החצרים אם החליטו לבצע עבודות בניה או שיפוץ. אין מחלוקת שהמשיבים נתנו הודעת פינוי כאמור, אלא שלטענת המבקשים התחייבו בפניהם המשיבים בעל-פה, כי בתום השיפוצים ישובו ויקצו להם מקום בתחנה. לטענת המבקשים, מתנערים כעת המשיבים מהבטחתם זו ולכן פנו המבקשים לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו וביקשו צו מניעה זמני שימנע מן המשיבים לגרום לפינויים. ביום 5.8.97 ניתן צו מניעה כאמור במעמד צד אחד. ביום 13.8.97 התקיים דיון במעמד שני הצדדים. בתום דיון זה דחה בית המשפט (כב' השופט ר' אמיר) את הבקשה למתן צו זמני, בקבעו:

"לא שמעתי טענה מצד המבקשים, כי ההסכם בע"פ, עליו בין היתר הם תומכים את תביעתם - בוטל על ידיהם. כל ששמעתי היא טענה, שהמשיבים מפרים את אותו הסכם, ואין בדעתם לקיימו בעתיד לבוא, כאשר התחנה תבנה מחדש. כיון שכך הרי גם אליבא דמבקשים אין הם זכאים, לפי המצב החוזי הקיים (ההסכם בע"פ), להשאר במקום, ועליהם לצאת. לבטח, אין הם זכאים למנוע את המשיבים מביצוע עבודות ההריסה והבניה...לאור האמור לעיל, לא רק שאינני רואה זכות לכאורה, אלא שעמדת המבקשים עצמם שומטת הקרקע לטענתם בדבר צו המניעה אותו הם מבקשים כעת. מכל מקום, ואפילו היתה זכות לכאורה, ואפילו מאזן הנוחות היה נוטה לטובת המבקשים (ואיני סבור כך) - לא ניתן לקבל צו מניעה זמני בלא לתת ערבויות לנזק...עו"ד סדן אישר בפני בהגינותו כי מרשיו המבקשים אינם יכולים ליתן כל ערבות שהיא. טענתו שסדר הדברים היה צריך להיות הפוך, היינו שהמשיבים יתבעו את מרשיו - אינה מקובלת עלי."

המבקשים הגישו בקשת רשות ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. כאמור לעיל, נעתר בית המשפט חלקית לבקשתם וקבע:

"...ואף שגם בליבי התעורר ספק ביחס לזכותם של המבקשים לסעד זמני, סברתי שראוי ללכת לקראתם, ולו על מנת לברר את הטענה כי בין בעלי הדין נכרת הסכם חדש, בעל פה, שממנו חזרו המשיבים. ברור הוא שבמצב זה פינוי המבקשים מהמושכר והריסת עיסקם עלול ליצור מצב בלתי הפיך."

כאמור, התנה בית המשפט המחוזי את תוקפו של צו כאמור בהפקדת ערבות בנקאית, צמודה ובלתי מוגבלת בזמן, בסכום של 100,000 ש"ח.

לטענת המבקשים, הם זכאים, כמחזיקים במקרקעין, לצו מניעה לשעה, וזאת בלא כל תנאי. התנהגותם של השיבים עולה, לשיטת המבקשים, כדי עשיית דין עצמית אסורה ולפיכך התנית צו המניעה המבוקש בהפקדת ערבות בסכום ניכר מיטיבה עם מי שעושה דין לעצמו.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להידחות. כלל הוא בידינו שאין אנו נותנים רשות ערעור בבקשות שעניינן אינו חורג מן הסכסוך הספציפי שבין הצדדים ואינו מעורר שאלות כלליות, חוקתיות, משפטיות או ציבוריות (וראה רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123). ביסוד הבקשה עומדות טענות עובדתיות שלא נדונו לגופן בערכאות התחתונות ואשר לא נקבעו לגביהן ממצאים עובדתיים. די לי אם אציין, כי לא נבחן טיב זכויותיהם של המבקשים בחצרים בהם ניהלו את עסקם או בכל חלק אחר של התחנה, בין לפני השיפוצים ובין לאחריהם. כך גם לא נבחן מעמדם של המבקשים בחצרים לאחר שניתנה להם (לפי הנטען) הודעת פינוי. בנסיבות אלו מחייב הדיון בטענת המבקשים קביעת ממצאים עובדתיים והכרעה על בסיסם - וכאמור לא לכך נועדה בקשת רשות ערעור שניה. זאת ועוד, עניינם של המבקשים נדון על-ידי שתי ערכאות, שנתנו דעתם לנקודות החולשה שבטיעונם ולנזק הכבד העלול להיגרם למשיבים כתוצאה מהוצאת הצו שביקשו המבקשים. לא מצאתי עילה להתערבות בשיקול דעתן של ערכאות אלו.

הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. ממילא נדחית גם הבקשה למתן צו עיכוב ביצוע או צו זמני.

ניתנה היום

י"ז באב התשנ"ז (20.8.97).

ה

נ ש י א

העתק

מתאים למקור

שמריהו

כהן - מזכיר ראשי

97050330.

A01

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (1 תיקים)

  • רעא 103/82

הלכות

  1. 1רשות ערעור שנייה אינה ניתנת בבקשות שעניינן אינו חורג מן הסכסוך הספציפי ואינו מעורר שאלות כלליות, חוקתיות, משפטיות או ציבוריות.
  2. 2טענות עובדתיות שלא נדונו לגופן בערכאות התחתונות ולא נקבעו לגביהן ממצאים עובדתיים אינן מצדיקות התערבות בשלב רשות ערעור שנייה.