פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א 5039/20
לפני:
כבוד השופט מ' מזוז
המבקשים:
אסתר רמתי ו20 אח'
נ ג ד
המשיבה:
ד.א. מעלה הכרמל בע"מ
בקשה לרשות ערעור
על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו
(השופטים
י' שבח
סג"נ,
י' אטדגי
ו-
ש' יעקובוביץ
) בע"א 28446-06-19
מיום 5.7.2020.
בשם המבקשים:
עו"ד אילה סגל-גבסי
החלטה
בקשה לרשות ערעור על פסק דינו מיום 5.7.2020 של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטים י' שבח סג"נ, י' אטדגי ו- ש' יעקובוביץ ) בע"א 28446-06-19. בפסק הדין נדחה ערעור המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום בהרצליה (השופט ג' אזולאי ) בת"א 51644-12-15 מיום 28.4.2019, אשר קיבל באופן חלקי את תביעת המשיבה. בית משפט השלום חייב את המבקשים לשלם למשיבה פיצויי הסתמכות בגין הודעת ביטול שלא כדין של הסכם "עיבוי בינוי" שנכרת בין הצדדים בשנת 2012, בסך של 563,049 ₪, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עורך-דין בסך כלל של 80,000 ₪. לצד זאת, דחה בית המשפט את תביעת המשיבה לפיצויים בגין אובדן מוניטין ועוגמת נפש.
2.
כאמור, בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המבקשים וזאת על יסוד תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ), בקבעו כי פסק דינו של בית משפט השלום מפורט ומנומק היטב, כי הוא משקף כהלכה את הראיות שהובאו בפניו ומפרש נכונה את המסמכים הרלבנטיים באופן העולה בקנה אחד עם הראיות, לשון המסמכים, כוונת הצדדים, כללי הפרשנות, השכל הישר וההיגיון המתבקש (פסקה 15 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי).
3.
בבקשה שלפניי נטען כי שני פסקי הדין של הערכאות דלמטה שגויים הם, משהם עומדים בניגוד לחוק ולהלכה הפסוקה. בפרט נטען כי המשיבה כלל לא הוכיחה את הנזק הנטען על-ידה במסגרת עתירתה לפיצויי ההסתמכות, וכי בית משפט השלום התעלם מכך ואמד את הוצאותיה "על יסוד נתונים ריקים".
4.
לאחר עיון
בבקשה
ובנספחיה החלטתי, בתוקף סמכותי לפי תקנה 407א
לתקנות, כי יש לדחות את הבקשה לרשות ערעור, וזאת לאחר שמצאתי
כי
פסק דינו של בית המשפט המחוזי
לא
מעורר
כל שאלה משפטית
עקרונית
החורגת
מעניינם
של
הצדדים, וכי מתן רשות
ערעור
אינו
דרוש
כדי
למנוע עיוות
דין. יודגש, כי בניגוד לטענת המבקשים, וכפי שציין בצדק בית המשפט קמא, בית משפט השלום בחן "בדקדקנות ראויה לציון מסמך מסמך, הוצאה אחר הוצאה, תוך השוואתן לעדויות, חלקן אישר, חלקן דחה, ובסופה של הדרך הגיע למסקנה לפיה ממכלול הנטען יש לאשר כהוצאות 'בנות פיצוי' הוצאות המסתכמות כדי סך של 563,049 ₪" (שם, פסקה 13).
5.
לפיכך, הבקשה לרשות ערעור נדחית, וממילא נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה לצדה. המבקשים יישאו בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 3,500 ₪.
ניתנה
היום, כ"ט בתמוז התש"ף (21.7.2020).
ש ו פ ט