רע"א 504/13 ויטלי מז'בובסקי נ. צדוק מועלם

1.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטים א' ש' שילה , סגן נשיא,

מ' נד"ב וו' פלאוט ), מיום 20.12.2012, בע"א 41574-10-11, ע"א 44313-10-11 וע"א 44883-10-11, שלפיו נדחה ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופט ר' ארניה ), מיום 7.9.2011, בת"א 1434/08.

2.

בין בעלי הדין נתגלע סכסוך שעניינו במגרש המצוי ברחוב קצרין 27 בראשון לציון, המחולק לשני מגרשי משנה, ועל כל אחד מהם ניצב בית אחד. המגרש הוא בבעלות עיריית ראשון לציון. המבקש (להלן: ויטלי ) הוא אזרח ישראלי יליד אוקראינה שחי מרבית חייו מחוץ לישראל, ואשר יש לו קשרי עבודה עם המשיב 3 (להלן - פאבל ). ויטלי ופאבל זכו במכרז למכירת המגרש. ביתו של ויטלי נבנה על מגרש אחד וביתו של פאבל על המגרש השני בכספים שויטלי העביר לפאבל ועל בסיס ייפוי כוח שנתן לפאבל. בדיעבד, הסתבר לויטלי שפאבל מכר למשיבים 1 ו-2 (להלן: יחד מועלם ) את ביתו של ויטלי שהיה אותה עת בשלב השלד וכן מכר את ביתו לאחיו, הוא המשיב 4. אז תבע ויטלי להצהיר על ביטול הסכם המכר של המגרש שלו ועל היותו בעל הזכות להירשם כבעלים של הבית שלו .

3.

בית משפט השלום קיבל את תביעת ויטלי. בית המשפט קבע, תוך העדפת גרסת ויטלי על גרסת פאבל, שייפוי הכוח שנתן ויטלי לפאבל לא נועד לשם מכירת ביתו. נקבע גם שייפוי הכוח אינו יוצר "חזות הרשאה". בית המשפט הוסיף שמכירת ביתו של פאבל לאחיו הייתה חוזה למראית עין שנועד לחסום את האפשרות לגבות מפאבל תשלומים במידה שייתבע. עוד קבע בית המשפט שמועלם התרשלו בעת חתימת עסקת המכר משלא שכרו עורך דין לייצגם, ובכך שהסכימו לשלם כמעט את מלוא התמורה ללא כל בטחונות, וציין שלא הומצאה ראיה שיתרת התמורה לפי החוזה אכן שולמה לפאבל, וכי החזקה בבית נמסרה למועלם מייד אף שהבית לא היה ראוי למגורים. בית המשפט קבע כי התנהלותם של מועלם ושל פאבל חיזקה את גרסת ויטלי, ולכן קיבל את תביעתו לבטל את הסכם המכר של המגרש שלו למועלם והורה על רישום הזכויות בבית שעל המגרש על שמו של ויטלי. כן קבע בית המשפט שיש לבטל את הסכם המכר שנערך בין פאבל לאחיו, הורה לויטלי להחזיר כסף שהוציאו מועלם להשלמת הבנייה ולפאבל - לפצות אותם על נזקיהם. על פסק הדין הגישו ויטלי, מועלם ופאבל, כל אחד בנפרד, ערעור לבית המשפט המחוזי. הערעורים אוחדו ונדונו יחד.

4.

בית המשפט המחוזי החליט לקבל את הערעור שהגישו מועלם. בית המשפט קבע בניגוד לקביעת בית משפט השלום, כי ייפוי הכוח ששימש בסיס לעסקת מכר המגרש, יצר "חזות הרשאה", ומועלם לא התרשלו בנוגע לבדיקת ייפוי הכוח, המדבר בעד עצמו. בית המשפט הוסיף שייפוי הכוח, אף שניתן כשנתיים לפני מועד חתימת העסקה, היה בתוקף ולא הוגבל לרכישת המגרש, ולשונו הכללית לא פגמה בתוקפו או בחזותו. עוד קבע בית המשפט שאין בפגמים בייפוי הכוח עליהם הצביע בית משפט השלום כדי לגרוע מתוקפו או לשנות מ"חזות ההרשאה" שיצרה לשונו, לפיה קיימת הסמכה מפורשת לפאבל לפעול על פיו, לרבות למכירת הנכס. בית המשפט דחה את קביעת בית משפט השלום לפיה עצם הפנייה של מועלם לעורך הדין של פאבל מוכיחה שמועלם חשדו בפועל שייפוי הכוח אינו תקין. לאור האמור, ובהתחשב בקביעת בית משפט השלום שעדויות ויטלי ופאבל בלתי מהימנות, קבע בית המשפט המחוזי כי ייפוי הכוח תקף וגם עסקת המכר שנעשתה באמצעותו, תקפה והורה על אכיפתו. בעקבות פסק דין זה הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

5.

ויטלי טוען שכתבי הטענות שהגיש על נספחיהם הרבים לא עמדו לפני בית המשפט המחוזי עובר לדיון ובמהלכו, אלא נשלחו בטעות לארכיב. לדעתו, רק מטעם זה יש להורות על ביטול פסק הדין. לטענת ויטלי הדיון כולו פגע בכללי הצדק הטבעי בהתחשב, בין היתר, בהצעה שהציע בית המשפט לסיום הסכסוך ובלחץ שהופעל עליו לקבלה.

6.

לטענת ויטלי, בניגוד לקביעת בית המשפט המחוזי, בית משפט השלום קבע כי עדותו של ויטלי הייתה בעייתית בעניינים שוליים שאינם קשורים לשאלה האם הרשה לפאבל למכור את ביתו. ויטלי מדגיש שבית משפט השלום קבע שלא רצה למכור את ביתו. ויטלי מוסיף כי בניגוד לקביעת בית המשפט המחוזי לפיה התנהלות מועלם הייתה נגועה "בהתרשלות רבתי", בית משפט השלום קבע שמועלם "ידעו" ולכל הפחות "עצמו עיניהם" מלדעת שמכירת הבית נעשית ללא ידיעתו, ללא הסכמתו וללא הרשאתו. ויטלי טוען עוד שטעה בית המשפט המחוזי כשקבע שייפוי הכוח יצר "חזות הרשאה" ולכן יש לתת תוקף למכירת הבית. אפילו אם נכונה קביעה זו, טוען ויטלי שלאור ההלכה הפסוקה אם לצד שלישי סביר קיים חשד או ידיעה על קיומה של תרמית או התחזות לא יוכל אותו צד להישען על הטענה לפיה ייפוי הכוח היה, על פניו, תקין. מכל מקום, ממשיך ויטלי, בחינת "חזות ההרשאה" רלוונטית בכל הנוגע לזכותו של הצד השלישי להיפרע בגין נזקיו מן השלוח רק אם היה תם לב כשהתקשר בעסקה. לעת ויטלי מועלם אינם צד תם לב; צדוק מועלם הוא איש עסקים שהיה מעורב בכמה עסקאות נדל"ן, שאחת מהן בוטלה; מועלם לא ביררו עם ויטלי האם מסכים לעסקה, שילמו לפאבל את התמורה מיידית בדולרים, ללא קבלת אסמכתא או בטוחה לזכויותיהם בנכס.

7.

ויטלי ממשיך וטוען שבייפוי הכוח אין הרשאה מפורשת למכירת הבית שייבנה על המגרש, ומזכיר שמועלם לא עשו דבר כדי לוודא את היקף ההרשאה. לדעת ויטלי פסק הדין של בית המשפט המחוזי מנוגד לדיני השליחות. בית משפט השלום קבע כי במישור היחסים הפנימיים ויטלי מעולם לא הרשה לפאבל למכור את ביתו, ובמישור היחסים החיצוניים נקבע כאמור, שמועלם ידעו או לכל הפחות חשדו ועצמו עיניהם מלדעת שפאבל פועל ללא הרשאה של ויטלי, וכי ייפוי הכוח הכללי בנוגע למגרש אינו יוצר כלל חזות הרשאה למכירת הבית, שטרם נבנה אז. לכן, לדעתו, התוצאה המתבקשת היא שהפעולה בטלה מעיקרה. לדברי ויטלי, יש למועלם ממי להיפרע ומציין שהם הטילו עיקול על ביתו של פאבל. ויטלי טוען עוד שהתשלום ששילמו מועלם נמוך משמעותית משווי השוק של המגרש באופן האומר דרשני. לפיכך מבקש ויטלי לבטל את פסק הדין של בית המשפט המחוזי ולהשיב על כנו את פסק הדין של בית משפט השלום, לקבל את הערעור שהגיש ביחס לעצם חיובו ולהיקף חיובו בהשבת ההשקעות בבית למועלם. לחלופין, להשיב את הדיון בערעורו לבית המשפט המחוזי.

8.

דין הבקשה להידחות ללא צורך בקבלת תשובה. למסקנה זו אני מגיעה חרף התוצאות השונות אליהן הגיעו שופטי הערכאות דלמטה, אשר אינן מצדיקות, כשלעצמן, מתן רשות ערעור בגלגול שלישי (למשל, רע"א 7168/12 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' מסיעי שדרות כהן ובניו

(1.1.2013)). בסופו של יום, נשענת בקשה זו על שאלה הנוגעת לבעלי הדין בלבד: האם ייפוי הכח שנתן ויטלי לפאבל יצר "חזות הרשאה", עליה היו רשאים מועלם להסתמך בעסקת המכר, אם לאו. בשאלה זו נחלקו אמנם שופטי הערכאות דלמטה, אך אין מדובר בשאלה המצדיקה מתן רשות ערעור לבית משפט זה. הלכה פסוקה היא כי רשות ערעור בגלגול שלישי תישקל במשורה, ותינתן רק במקרים המעלים שאלה משפטית או ציבורית עקרונית החורגת מדל"ת אמותיהם של הצדדים לבקשה ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו (3) 123 (1982)). המקרה שלפנינו אינו בא, אפוא, בגדרה של אמת מידה זו. מדובר, בסופו של יום, בשאלה קונקרטית בסכסוך שנתגלע בין בעלי הדין, ובזהירות אומר שרב הנסתר על הגלוי בנסיבות העניין. במצב דברים זה אין לי אלא לדחות את בקשת רשות הערעור.

הבקשה נדחית. משלא הוגשה תשובה אין צו להוצאות.