רע"א 5050/10 יעל קישנרמן אברלין נ. אברהם חמו

1.

לאחר עיון נוסף בבקשת רשות הערעור, בתגובת המבקשים מיום 2.8.2010 ובהודעתם מיום 4.8.2010, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשה.

2.

כפי שכתב בית המשפט המחוזי, בקשתם של המבקשים לסעד זמני לוקה בכך שלא הזכירה עניינים שונים, כמו התנאי המתלה. לא היה די בהפנייה לכתב התביעה שצורף לבקשה. הליקוי האמור בולט במיוחד משום שבבקשה לסעד זמני התבקש בית המשפט ליתן סעד על פי צד אחד. אפילו אניח שהמחדל הנזכר לא היה צריך להביא, מיניה וביה, לדחייתה של הבקשה על ידי בית משפט קמא, הרי מסתבר כי למעשה אין ביכולתם של המשיבים לבצע דיספוזיציה בנכס לאור העובדה שנרשמה הערת אזהרה לטובת המבקשים.

3.

אכן, המשיבים פנו לעורך הדין שפעל עבור שני הצדדים בעריכת החוזה על מנת שינקוט פעולה למחיקתה של הערת האזהרה. מן התכתובת שצרפו המבקשים עולה כי עורך הדין סרב להיענות לדרישתם של המשיבים לפעול למחיקתה של הערת האזהרה. במכתביו של הפרקליט מן הימים 24.1.2010 ו-27.7.2010 הוא כתב כי יפעל בעניין לפי צווים והחלטות שיפוטיות. דומה שכך אכן ראוי. מפרש אני את מכתביו של הפרקליט כאומרים כי יפעל למחיקתה של ההערה רק אם צו שיפוטי יורה לו לעשות כן. במצב דברים זה נראה, כי אין כלל צורך במתן צו מניעה שימנע דיספוזיציה.

4.

נוכח אי הגילוי (גם אם חלקי) מצידם של המבקשים בבקשה שהגישו לערכאה הדיונית, לאור העובדה שנרשמה הערת אזהרה המונעת למעשה עשיית עסקה, ובהתחשב בעמדתו של עורך הדין שפעל בעבר במשותף עבור שני הצדדים, איני רואה לנכון להיעתר לבקשת רשות הערעור.

5.

הרושם המתקבל מן החומר הוא שטוב יעשו בעלי הדין אם ינסו להגיע בהקדם להסדר פשרה. פתרון מוסכם ותוך זמן קצר עדיף על פני ניהול הליכים משפטיים שעלולים להימשך עת ארוכה ואשר את תוצאותיהם קשה להעריך.

הבקשה לרשות ערעור נדחית בלא שנתבקשה תשובה.