פרטי ההליך
ב
בית-המשפט העליון
רע"א
5052/02
רע"א 5387/02
בפני:
כבוד השופטת ד' דורנר
המ
בקש ברע"א 5052/02
והמשיב
ברע"א 5387/02:
מדרך עוז -
מושב עובדים להתיישבות שיתופית
נגד
המשיבים
ברע"א 5052/02
והמבקשים
ברע"א 5387/02:
1. משה כורש
2. צילה כורש
בקשות
רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי בנצרת מיום 14.5.02 בה"פ 157/02 שניתנה
על-ידי כבוד השופטת ד"ר נ' אפל-דנון
בשם
המבקש ברע"א 5052/02
והמשיב ברע"א
5387/02: עו"ד אבי קליר
בשם
המשיבים ברע"א 5052/02
והמבקשים ברע"א
5387/02: עו"ד רפאלה שפריר
החלטה
המשיבים ברע"א 5052/02 (המבקשים ברע"א 5387/02) (להלן: כורש), שהם חברים במבקש ברע"א 5052/02 (המשיב ברע"א 5387/02) (להלן: המושב), הגישו בפני המשקם לפי חוק הסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, תשנ"ב1992- (להלן: חוק ההסדרים) השגה על דרישת חוב שהגיש נגדם המושב. השגה זו הוגשה על רקע סכסוך בין כורש לבין המושב בעניין תשלומים שדרש מהם המושב עבור ארנונה ועבור חלף-ערבות לחובות המושב, לפי סעיף 16(א) לחוק ההסדרים. טענת כורש הייתה, כי אין הם חייבים בתשלום הארנונה או חלף-הערבות, וזאת מן הטעם שבמשך שנים ארוכות לא נהנו מעובדת היותם חברים במושב, שכן המושב נמנע מלהקצות להם מכסות ייצור חקלאיות על-מנת שיוכלו להתפרנס ואף לא מסר להם את יחידת המגורים שלה היו זכאים.
השגתם של כורש נדחתה בפסק-דין שניתן על-ידי המשקם, ועל רקע זה פנו כורש לבית-המשפט המחוזי בנצרת בבקשה לביטול פסק המשקם.
בית-המשפט המחוזי - לאחר שדחה טענה פרוצדורלית שהעלה המושב, ולפיה כורש איחרו בהגשת הבקשה לביטול פסק המשקם - בחן לפני ולפנים את טענות הצדדים בעניין פסק המשקם, וקבע כי יש לקבל את טענת המושב בעניין חיוב כורש בתשלום הארנונה. נקבע, כי במשך 17 שנים יצרו כורש בפני המושב - ששילם עבור כל חבריו את תשלומי הארנונה לרשות המקומית - מצג שלפיו אין הם חולקים על חיובם בארנונה, ובמסגרת תביעת בוררות שהתנהלה בשנת 1993 בין הצדדים בעבר אף הודיעו כי המחלוקת בינם לבין המושב אינה נוגעת לתשלומי הארנונה; ועל כן אין כורש יכולים עתה לתקוף את חיובם בארנונה. עם זאת, בית-המשפט המחוזי קבע כי יש לקבל את טענות כורש בעניין חלף-הערבות, וזאת משום שבאותו פסק בוררות ממש שניתן בשנת 1993, ואשר המושב לא פעל לביטולו, נקבע כי נוכח מכלול נסיבות העניין, כורש יהיו פטורים מתשלום חלף-ערבות. בית-המשפט המחוזי הסביר, כי אין המושב יכול להסתמך על פסק הבוררות בעניין הארנונה אך להתנער מפסק זה בעניין חלף-הערבות.
מכאן הבקשות שבפניי למתן רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי, בגידרן חזר כל אחד מן הצדדים על טענותיו בפני בית-המשפט המחוזי. כורש הוסיפו וטענו, כי בית-המשפט המחוזי ביסס את החלטתו על הנמקה שלא הופיעה בפסק המשקם.
הבקשות שבפניי, אשר נוגעות לסכסוך המסוים שבין המושב לבין כורש, אינן מעלות שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית, ואינן מצביעות על עיוות-דין שנגרם למי מן הצדדים. בנסיבות אלו, אין הבקשות מגלות עילה למתן רשות ערעור.
הבקשות נדחות.
בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ה באלול תשס"ב
(2.9.02).
ש
ו פ ט ת