רע"א 5052/11 דן דנקנר נ. יששכר רובין

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת י' שבח ), בהן נדחתה בקשת המבקש להארכת מועד להגשת תגובתו לבקשה לאישור תביעה נגזרת.

2.

בבית המשפט המחוזי הוגשה בקשה לאישור תביעה נגזרת, מטעם המשיבים 1 ו-2 בשם המשיב 3 (להלן: הבנק ). בבסיס הבקשה מונחת פרשה שאיני נדרשת לפרטיה בהליך שבפניי. בקצרה ייאמר, כי בעלי המניות טוענים כי המבקש, בתפקידו כדירקטור ובעל שליטה בבנק, ביצע "עסקה חריגה של חברה ציבורית עם אדם אחר שלבעל השליטה יש בה עניין אישי", כמשמעות דיבור זה בסעיף 270(4) לחוק החברות, התשנ"ט-1999, מבלי לפעול כמתחייב על פי החוק במצב זה. בעלי המניות טוענים, כי המבקש, ביחד ולחוד עם אחרים, חייב לפצות את הבנק בעשרות מיליוני שקלים.

3.

הפרשה שבבסיס בקשת האישור נבחנה על ידי משטרת ישראל במסגרת חקירה פלילית, ובהמשך הועבר תיק החקירה לפרקליטות. הפרקליטות טרם גיבשה עמדתה בתיק, כפי שהודיעה למבקש במענה לפניותיו, ועל כן סירבה לאפשר למבקש או למי מטעמו להיפגש עם גורמים המעורבים בחקירה או לקבל חומרים רלוונטיים לחקירת המשטרה.

4.

במצב דברים זה, פנה המבקש לבית המשפט המחוזי בבקשה להאריך המועד להגשת תגובתו לבקשת האישור. בקשה זו נדחתה, ובקשה לעיון חוזר בהחלטת הדחיה נדחתה אף היא. בית המשפט קבע כך: "לא אוכל ליתן ארכה להגשת התגובה עד להסרת האיסור בדבר מפגש עם העדים, שהרי מדובר בארכה, שהיא מטבע הדברים, בלתי מוגבלת בזמן, שתסתיים רק עם סגירת התיק או חלילה, עם הגשת כתב אישום. אין מנוס, איפוא, מהגשת תגובה במועד שקצבתי. עם הסרת המחדל, יוכל המבקש לעתור לתיקון תגובתו".

5.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי. לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובות המשיבים לה, כמו גם בתגובת המבקש לאותן תשובות, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

6.

הפתרון שניתן על ידי בית המשפט הוא מאוזן, ולא מצאתי מקום להתערב בו בשלב זה. יש לזכור, כי ההליך בבית המשפט המחוזי מצוי בשלב המקדמי של בקשה לאישור תביעה כתביעה נגזרת, שאם תתקבל – משמעות הדבר היא שהתביעה תתברר.

כמו כן, במסגרת הבקשה שבפניי טוען המבקש, באופן כללי, כי החומרים שיוכל לקבל לידיו לאחר הסרת המניעה מצד הפרקליטות "עשויים לסייע לו רבות בהדיפת בקשת האישור והתובענה גופה", אך אינו מפרט מדוע נמנע ממנו להגיב כעת לבקשת האישור, על סמך המידע המצוי ברשותו, ואינו מדגים באופן ספציפי כיצד החומרים שבידי הפרקליטות הכרחיים לביסוס טענותיו.

7.

כאמור, איני מוצאת מקום להתערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי. המבקש יגיש, איפוא, תגובה לבקשת האישור בתוך 30 ימים (ימי הפגרה לא יבואו במניין הימים). בתגובתו, ישיב המבקש על סמך הידוע לו. ככל שיתקל בקושי להגיב או לתמוך תגובתו בנקודה מסוימת עקב מניעת הפרקליטות, יציין זאת המבקש בתגובתו ויבהיר מדוע החומר שבידי הפרקליטות דרוש לו לביסוס טענתו. בית המשפט ינהג כחכמתו, וחזקה עליו כי ישית ליבו לפגיעה בזכויות המבקש, אם אכן תוכח.

8.

לאור האמור, הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.