רע"א 5063/99 דב פיכמן נ. מדינת ישראל

זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת נ' שרון), אשר דנה בבקשה של נאשם לפי סעיף 74(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ו1982-.

נגד העורר הוגש בבית המשפט המחוזי בחיפה כתב אישום, המייחס לו ולנאשם נוסף בשם גל הרינג, עבירות של מרמה בנסיבות מחמירות, זיוף בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף, בידוי ראיות, התחזות לעורך דין, קשירת קשר לפשע וקבלת דבר במרמה. בתמצית ניתן לאמר, שהמרמה היתה מכירת חלקת אדמה בדרך הים בחיפה תוך התחזות, כשהנאשמים מחזיקים בייפוי כח למכור אותה חלקה, כאשר מדובר בחלקה שנרכשה בשנת 1935 על ידי אדם שנספה בשואה ולא התיר אחריו יורשים. העורר קיבל לעיונו את חומר החקירה שהתביעה מתכוונת להביא כראיה במשפט, והוא לא מסתפק בזה. הוא הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לתת לו אפשרות לעיין בחומר נוסף, אשר הוא סבור, שהוא בבחינת חומר חקירה רלוונטי. אם התביעה לא תביא אותו הוא מעוניין להביאו. מכיוון שלגבי חלק מן החומר הוא נתקל בסירוב, כי התביעה סבורה היתה שהחומר אינו רלוונטי למשפט המתנהל נגד העורר, הוא נהג כאמור בסעיף 74(ב) הנ"ל ופנה לבית המשפט.

הרקע לבקשה הזאת הוא, שבאותו נושא של מרמה במקרקעין הרשומים על שם אנשים שניספו בשואה, התנהלה במשטרה חקירה מסועפת נגד חשודים אחדים, כולל עו"ד שנעצר. העורר דנן הסביר את טענותיו בבית המשפט, שהוא סבור שכל התיקים הללו קשורים ושיש יד מכוונת שהיא אחראית לזיוף המסמכים, ולו אין קשר לכך. הוא מאמין, שאם יינתן לו לעיין בכל התיקים האלה, הוא יוכל למצוא חומר שהוא רלוונטי להגנתו.

בכתב הערעור העורר ציין רשימה של המסמכים שהוא מבקש לקבל (סעיף 8 לערר). נוסף לכך, הוא מבקש לתת לו לעיין בחומר נוסף, שהוא מציין בסעיפים 17 ו18- לערעורו. אשר לחומר הנוסף הזה, המצוין בסעיפים 17 ו18-, הסבירה ב"כ המדינה, שחומר זה לא התבקש לעיון בבקשה שהוגשה בבית המשפט המחוזי, וממילא ההחלטה שעליה עוררים אינה מתייחסת אליו, והוא לא יכול להיות נושא לערעורנו. עיינתי בבקשה שהוגשה לבית המשפט המחוזי, ואמנם המצוין בסעיפים 17 ו18- של הערעור לא נתבקש בבית המשפט המחוזי.

אשר לחומר המבוקש במסגרת הערעור הזה, קיבל בית המשפט המחוזי לגבי מרבית החומר את טענת המדינה, שהחומר אינו רלוונטי למשפטו של העורר. השופטת הנכבדה ציינה בהחלטתה את הלכת בית משפט זה בבש"א 1372/96 אריה דרעי נ' מ"י, פ"ד נ(1) 177, שבו נאמר כי

"הנחת יסוד היא, שהתביעה ממלאת את המוטל עליה במיומנות ובהגינות, וכל עוד לא מתחייבת מסקנה אחרת, לא מתחייבת מעורבות של בית משפט זה. סקרנות לשמה, רצון להשיג חומר לתכליות זרות להגנת הנאשם ונכונות לצאת ל"מסעי ציד" שמא ימצא דבר שיסייע להגנה, אינם מספיקים להשמטת הבסיס מתחת להלכה האמורה".

בדוני בערר אני גם כן נוהג לפי העקרון האמור. מדובר בים של מסמכים, ואין סיבה להניח מראש שהתביעה הכללית מושחתת ומסתירה מהעורר חומר שהוא רלוונטי להגנתו. זאת לא אומרת, שלא יתכן, שיש מחלוקת אמיתית, כשבאי כח המדינה מחד והעורר מאידך מחזיקים בדיעות שונות בקשר לשאלה, אם החומר רלוונטי או לא. לשם הכרעה במחלוקת כזו קבע המחוקק את סעיף 74(ב) לחסד"פ; אבל כדי לבוא בשעריו של הסעיף הזה צריך למקד את הבקשה לגבי מסמך או מסמכים קיימים וידועים, ולא להסתפק בבקשה כללית לפתוח לפני המבקש תיקי חקירה של המשטרה, מפני שהמבקש סבור, שיתכן ויש בהם חומר העשוי לסייע להגנתו.

מן הכלל אל הפרט. אני דן רק בחומר שנתבקש בסעיף 8 של הערר. בסעיף קטן א' נתבקשו סרטי הקלטה והסרטה שבוצעו על ידי המשטרה מ13/98- ועד 22/98. בהחלטת השופטת שרון מצוין, שהפרקליטות הצהירה בפניה שהחומר יועמד לרשות העורר. בערר הוא מציין את העובדה הזו, ומוסיף שהחומר לא הועמד לרשותו. ב"כ המדינה הציגה אישור מיום 19.7.99 ובו מאשר העורר שהוא קיבל את החומר הזה. בזה תם הדיון בקשר לסעיף קטן א'.

בסעיף קטן ב' מבקש העורר סרטים דומים, המסומנים מ1/98- עד 12/98. על עניין זה הצהירה בפני ב"כ המדינה, שהחומר הזה לא היה בפני בית המשפט המחוזי ואין לו שום קשר לחקירה והוא לא נוגע לנאשם בשום צורה. היות ובעניין החומר הזה יש מחלוקת עובדתית בין בעלי הדין, והיות וב"כ המדינה טוענת שהחומר הזה לא היה בפני בית משפט קמא, אני מחליט שהמדינה תציג את החומר הזה בפני בית משפט קמא, כאמור בסעיף 74(ד) לחסד"פ, ובית המשפט המחוזי יחליט אם החומר רלוונטי או לא. אם הוא רלוונטי, הוא יימסר לעיונו של העורר.

בסעיף קטן ג' מתבקש יומן מבצעים משטרתי. ב"כ המדינה הצהירה בפני, כפי שהצהירה גם בבית המשפט המחוזי, שאין חומר כזה. נראה לי, שבזה סוף פסוק לעניין זה. העורר טוען, אמנם, שידוע לו שקיים חומר כזה במשטרה. לי אין סיבה להטיל ספק בכנות דברי ב"כ המדינה, אבל העורר יוכל, כמובן, בזמן משפטו, לחקור את עדי התביעה שיופיעו ואשר טיפלו בחקירה על קיומו של חומר כזה, או להביא עדים מטעמו. הוא טוען, שהוא יודע שיש חומר כזה. לידיעה הזו יש בודאי איזה מקור, ובעזרת המקור הזה יוכל העורר להוכיח, שהוא דובר אמת. בשלב זה אין מקום לצו נוסף בנושא הזה.

בסעיף קטן ד' מבקש העורר את עדותו של עורך הדין בנו גנות בחקירה שהתנהלה נגד אותו עורך דין. העורר גם הגיש לי כתב אישום שהוגש נגד אותו עורך דין. נגד עורך הדין הזה אמנם הוגש כתב אישום בבית משפט השלום בחיפה, המייחס לאותו עורך דין 10 אישומים של עבירות מרמה דומות לאלה שמיוחסות לעורר בקשר למקרקעין הנמצאים בחיפה. העורר גם צירף לערר החלטה של כב' השופט ביין בנושא מעצרו של העורר בשלב החקירה. באותה החלטה מציין השופט ביין, שהראיות נגד העורר מבוססות בחלקן על עדותו של אותו עורך דין. עורך הדין אינו מופיע ברשימת עדי התביעה בכתב האישום שהוגש בסופו של דבר נגד העורר; אבל העובדה הזאת אינה מוכיחה, שאין עדות כזאת או שאין לה קשר לנושא. היא רק מוכיחה, שהתביעה היום לא סבורה, שהיא זקוקה לראיה הזאת כהוכחה נגד העורר. השופטת שרון מציינת בהחלטתה, שהחומר הזה לא הוגש לה, ולכן היא לא יכולה להתייחס אליו, וצריכים למסור אותו לעורר. ב"כ המדינה טענה בפני, שעורך הדין גנות לא נחקר בפרשה המיוחסת לעורר. בכך לא סגי. יכול להיות, שעדותו חשובה להגנת העורר גם אם עורך הדין לא נחקר לגבי המגרש המסוים שלגביו מיחסים עבירה לעורר. על התביעה להראות לבית המשפט המחוזי את הודעותיו במשטרה של אותו עורך דין גנות, ובית המשפט יחליט לאחר עיון אם הראיה הזו רלוונטית להגנתו של העורר או לא.

בסעיף קטן ה' מבקש העורר לעיין בעדותו של אחד בשם יעקב לייבה. ב"כ המדינה טענה, שאין לזה נגיעה למשפטו של העורר. זהו חומר שהיה בפני בית המשפט המחוזי. השופטת הנכבדה מציינת, שהיא עיינה בחומר, ושאין לו רלוונטיות לעניינו של העורר. אין לי סיבה להטיל ספק בהחלטתה.

הוא הדין לגבי עדותו בחקירה של אחד בשם סמי רביזדה ועדותו של יחיאל רביזדה (סעיפים קטנים ו, ז, ו-ח'). כמובן, שעומדת לעורר הזכות לחקור חקירה נגדית את עדי התביעה בקשר לעדויות אלה, אבל בשלב זה לא הובא בערר שום נימוק מדוע טעתה השופטת המלומדת בהחלטתה, שהחומר אינו רלוונטי.

בסעיף קטן ט' מבוקשת עדותו של המדובב בתא המעצר, ששהה עם גל הרינג, שותפו לכתב האישום של העורר. בעניין זה הצהירה ב"כ המדינה, שהיא נמסרה לעורר. אם אמנם כך, יסתיים בזה העניין, ואם לא - יש למסור אותה לעורר.

לגבי סעיף קטן י' אמרה ב"כ המדינה, שלא ברור לה למה הכוונה, כי אין לה תיק כזה. כל זמן, שלא אקבל פרטים נוספים, הצהרתה של ב"כ המדינה נאמנת עלי ואין מקום לצו נוסף בעניין זה. גם בעניין זה יוכל העורר, כמובן, לחקור בעת משפטו את עדי התביעה.

בסעיף קטן יא' מבקש העורר את תיק החקירה של אחת בשם סימה ויסמן. ב"כ המדינה טוענת, שזאת פרשה אחרת, שאינה נוגעת לעניין, והעורר לא הסביר לי מדוע הוא סבור שזה נוגע לעניין. לא ברור לי אם התיק הזה היה בפני בית משפט קמא. אני לא רואה אזכור לזה בהחלטה, והעורר לא פירש מה הקשר בין החקירה הזו לעניינו. בהיעדר הסבר כזה, אינני רואה מקום לצו נוסף.

הוא הדין לגבי המבוקש בסעיפים קטנים יב' ו-יג'. אלו חקירות שהתנהלו נגד אנשים בשם רחמים טביביאן וחווה וחיים שחר. בעניינם של אלו ציינה הגב' שרון במפורש, שחקירתם אינה קשורה לעובדות שבכתב האישום. העורר טוען, שהדבר הזה צריך להיבדק על ידו. המחוקק קבע בסעיף 74 שהקובע בעניין זה הוא בית המשפט ולא המבקש. העורר לא הראה לי היכן טעה בית המשפט, ולכן אני דוחה את עררו בעניין זה.

לגבי המבוקש בסעיף קטן יד' הסבירה לי ב"כ המדינה שאין כל רישום בקשר למבוקש. אין לי צורך לדון עכשיו בשאלה, אם היתה שיחה כמו זו המתוארת בערר או לא. אי-אפשר להציג לעורר דבר שלא קיים. כמובן, שבמשפטו הוא יכול לחקור בקשר לאירוע הזה, ואם יתברר שהיה אירוע ולא נרשם עליו זכרון דברים, הוא יוכל גם לבקש להסיק מכך מסקנות, אבל אין באפשרותי לחייב את המדינה להמציא דבר שלא קיים.

לגבי המבוקש בסעיף קטן טו'. מסתבר שהמבוקש מבוסס על טעות. החקירה החלה ממידע אנונימי שהגיע למחלקת מס שבח מקרקעין. העורר מבקש את המכתב האנונימי שנשלח למס שבח. הוסבר לי שאין מכתב כזה. שלטונות המס מקבלים מידע אנונימי בדרכים שונות ומשונות, לאו דווקא במכתב. אם אין מכתב אי-אפשר לחייב להציגו, ואני גם לא רואה מקום, במסגרת הערר הזה, לחייב לגלות מקורות מידע של שלטונות המס.

בסעיף קטן טז' מבקש העורר עותק ממסמכים שקיבלה היחידה הארצית לחקירות הונאה ממס רכוש, על פי דרישתה מיום 19.10.98. הכוונה לששה תיקים. השופטת הנכבדה נדרשה לעניין זה וציינה, שאין גושים וחלקות אלו קשורים לפרשת דרך הים נשוא כתב האישום. לכן לא ציוותה להעמידם לרשות העורר. על כך טוען העורר, שהוא זה שצריך להחליט אם המסמכים קשורים לחקירתו או לא. גם בעניין זה הוא טועה. המחוקק קבע, שבית המשפט יעיין בחומר ויחליט. כל זמן שלא הצביעו לי על טעות בהחלטתו של בית המשפט, אין מקום לקבל את הערר בעניין זה והערר נדחה.

לגבי המבוקש בסעיף קטן יז' הצהיר בפני העורר שבינתיים קיבל את החומר ואין על כך ערר.

סיכומו של דבר, הערר התקבל לגבי סעיף 8(ב) וסעיף 8(ד) של הערר במובן זה, שהחומר הנזכר בסעיפים הקטנים הללו יימסר לעיונו של בית המשפט המחוזי בחיפה, אשר יחליט בעניין לאחר עיון בחומר. לגבי כל יתר העתירות נדחה הערר.

יש לשלוח עותק מהחלטה זאת לעורר בפקס שמצוין על הערר ולב"כ המדינה.