רע"א 5071/04 דורון רז, עו"ד נ. חיים מילר

1.זוהי בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים ברלינר, עמית ואלרון) בע"א 1201/03 ועל החלטותיו בבש"א 4534/04 ובבש"א 4568/04.

2.המבקש, עורך דין במקצועו, הגיש תביעה לבית משפט השלום בחיפה (כב' השופט רניאל) כנגד המשיבים לתשלום כספים שהיו חייבים לו, לטענתו, בגין שכר טרחה והוצאות שונות (ת.א. 21191/98) (להלן – "התביעה הראשונה"). במסגרת כתב ההגנה, ביקשו המשיבים לקזז מחובם למבקש כספים בגין נזקים שנגרמו להם, לטענתם, בשל רשלנותו המקצועית, אך לאור אופיים הכוללני של טענותיהם, אשר לא איפשר את ליבונן, הגישו לבסוף תביעה נפרדת נגדו (ת.א. 9242/01) (להלן – "התביעה השניה"). בעוד תביעה זו תלויה ועומדת, קיבל בית המשפט את תביעתו של המבקש, בתביעה הראשונה ופסק כי על המשיבים לשלם לו סכומי כסף שפורטו בפסק הדין. המשיבים ערערו על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, שם הסכימו הצדדים כי בית המשפט יפחית מן הסכום הפסוק בתביעה הראשונה סכום בגין התביעה השניה כפי שימצא להוגן ומתאים בנסיבות העניין, ובכך יבואו על סיומם המחלוקות בין הצדדים. בעקבות כך, ולאחר ששקל את טענות הצדדים, פסק בית המשפט המחוזי כי המשיבים ישלמו למבקש סך של 45,000 ₪ נכון למועד פסק הדין בערעור. לאחר מתן פסק הדין בערעור, דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקש לתיקון פסק הדין משקבע כי לא חלה בו כל טעות (בש"א 4534/04). כן קבע כי לאחר תשלום הפיצויים למבקש יסגרו תיקי ההוצאה לפועל שנפתחו על ידי המבקש כנגד המשיבים (בש"א 4568/04).

המבקש עותר למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ועל החלטותיו בבקשות הנוספות.

3.בבקשתו טוען המבקש כי בית המשפט המחוזי טעה בסכום הנמוך אשר פסק לטובתו עקב טעות שטעה לגבי סכום פסק הדין שנקבע על ידי בית משפט השלום. לטענתו, סכום הפיצויים הנמוך שנפסק בבית המשפט המחוזי חורג גם מהסמכות שהוקנתה לבית המשפט על פי הסכמתם של הצדדים. כן טוען המבקש כי החלטת בית המשפט המחוזי בדבר סגירת תיקי ההוצאה לפועל שפתח כנגד המשיבים מקורה בטעות, באשר הם קשורים לחובות אחרים של המשיבים כלפיו.

4.דין הבקשה להידחות, משהבקשה אינה עונה למבחנים הנוהגים לעניין מתן רשות ערעור בפני ערכאה שלישית (ר"ע 103/81 חניון חיפה נ' מצת אור,

פד"י לו(3) 123). למעלה מן הצורך ייאמר, כי בנסיבות העניין לא עולים טעמי צדק מיוחדים המצדיקים את התערבותו של בית משפט זה. בבית המשפט המחוזי הושג הסדר דיוני אשר הסמיך את בית המשפט ליתן החלטה אשר תסדיר את מכלול המחלוקות בין בעלי הדין בשתי התביעות, וכך אכן נעשה. המבקש אינו שבע רצון מהתוצאה, אולם בנסיבות הענין, אין עליו אלא לקבל את הדין. בית המשפט המחוזי קבע את אשר קבע במסגרת סמכותו ובמסגרת ההסדר הדיוני בין הצדדים, והרי כלל הוא כי ערכאת ערעור לא תתערב בפסק דין שניתן על דרך הפשרה אלא במקרים חריגים יוצאי דופן שאין מקרה זה נכלל בהם (רע"א 2587/98 מיידנברג ייצור ובניית מבנים בע"מ נ' ששון (לא פורסם), פסקאות 6-7; 1639/97 אגיאפוליס בע"מ נ' הקסטודיה אינטרנציונלה דה טרה סנטה , פד"י נג(1) 337). ואם כך הוא לגבי ערעור בזכות, על אחת כמה וכמה כך הוא בבקשת רשות ערעור לערכאה שלישית. יצויין, כי אין ממש גם בטענת המבקש לענין החלטת בית המשפט המחוזי ביחס לסגירת תיקי ההוצאה לפועל שפתח כנגד המשיבים. בתשובתו לבקשת המשיבים בענין זה (בש"א 4568/04) אין מילה וחצי מילה התומכת בטענתו כיום כי מדובר בתיקים הכוללים חובות אחרים של המשיבים כלפיו, שאינם נשוא הדיון בהליך זה.

דין הבקשה להידחות.