פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
5073/21
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
המבקשים:
1. הקדש ציבורי נאמני נכסי העדה הגאורגית ירושלים
2. הרב דוד בנדר, נאמן ע"י בית
הדין הרבני על הנכס
נ ג ד
המשיבים:
1. האפוטרופוס הכללי, משרד המשפטים
2. רשם ההקדשות, משרד המשפטים
3. המפקחת על ההקדשות הדתיים מטעם בתי
דין רבניים
4. מיישבי ציון, ניתן צו פירוק על ידי
בית המשפט
5. יצחק (צחי) ממו, מייסד עמותת
מיישבי ציון
6. אברהם צבי חיימסון, מייסד עמותת
מיישבי ציון
7. יעקב זלצמן, חבר עמותת מיישבי ציון
בקשת רשות ערעור על
החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 8.6.2021 בת"א
36099-03-19 שניתנה על-ידי כבוד השופטת ש'
ליבוביץ
בשם המבקשים:
עו"ד בן ציון ליפשיץ
החלטה
1.
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 8.6.2021, בת"א 36099-03-19 (השופטת ש' ליבוביץ ), שבמסגרתה הורה בית המשפט המחוזי על התליית ההליך המתנהל לפניו, עד להכרעת בית הדין הרבני בשאלת סמכותו העניינית לדון בתביעה.
2.
ענייננו בנכס מקרקעין, הממוקם ברחוב הנביאים בירושלים. הנכס מצוי בבעלות הקדש "נאמני נכסי העדה הגיאורגית ירושלים" , ומתנהל לגביו, מזה מספר שנים ועד עתה, הליך משפטי בבית הדין הרבני האזורי בירושלים. לצד ההליך המתנהל לפני בית הדין הרבני, הגישו המבקשים, ההקדש והנאמן מטעמו, תביעה לבית המשפט המחוזי בירושלים; גם היא בקשר לנכס.
3.
בכתב התביעה שהוגש לבית המשפט המחוזי, ועל רקע ההליך המקביל בבית הדין הרבני, התייחסו המבקשים גם לשאלת הסמכות העניינית: נטען, כי ההקדש הוא "הקדש ציבורי" , וכפועל יוצא הסמכות לדון בענייניו מסורה לבית המשפט האזרחי; לא לבית דין דתי.
4.
המשיבים 3-1 – האפוטרופוס הכללי, רשם ההקדשות והמפקחת על ההקדשות הדתיים (להלן: משיבי המדינה ) – אמנם הסכימו כי באופן עקרוני הסמכות לדון בעניינו של ההקדש – מסורה לבית המשפט המחוזי. יחד עם זאת, מטעמי כיבוד ערכאות, סברו משיבי המדינה כי יש להמתין להכרעתו של בית הדין הרבני בשאלת סמכותו העניינית, וכמו כן ביקשו שלא להגיש כתבי הגנה, עד אשר תינתן הכרעה בעניין. המשיבים 7-5 הסכימו עם משיבי המדינה בכל הנוגע להתליית ההליכים, אך לצד זאת הדגישו, כי אינם שותפים לעמדת המבקשים ומשיבי המדינה לגופו של עניין, באשר לשיטתם סמכות השיפוט העניינית נתונה לבית הדין הרבני.
5.
לאחר דין ודברים, ניתנה ביום 8.6.2021 החלטה, שבמסגרתה קבע בית המשפט המחוזי כי "יש להתלות את ההליך [...] עד להכרעת בית הדין הרבני בעניין סמכותו העניינית לדון בענייני ההקדש המסורים להכרעתו" , תוך שהובהר כי "הכרעת בית הדין בעניין הסמכות מחייבת, כל עוד לא בוטלה או נהפכה בערעור כדין" .
מכאן בקשת רשות הערעור שלפנַי.
6.
המבקשים עומדים על טענתם כי סמכות השיפוט העניינית לדון בעניינו של ההקדש מסורה לבית המשפט המחוזי, וכי "ההליך בבית הדין הרבני הוא חסר תועלת ותוחלת ומהווה השחתת זמן בעלמא" . לשיטתם אפוא, אין הצדקה לעכב את בירור התביעה בבית המשפט המחוזי, למשך פרק זמן כה ממושך.
7.
לאחר שעיינתי בבקשה, על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת ללא צורך בתגובות מאת המשיבים. בית המשפט המחוזי יישם כהלכה את כללי 'כיבוד הערכאות', בין בתי המשפט האזרחיים לבתי הדין הדתיים, הנהוגים עמנו מימים ימימה (ראו: בג"ץ 8497/00 פייג-פלמן נ' פלמן , פסקה 12 (27.1.2003)). כללי 'כיבוד הערכאות' נקבעו במקורם בעניין 'כריכת' תביעה לחלוקת רכוש בתביעת גירושין, אך כוחם יפה כל מקום שבו ישנה 'התנגשות' סמכויות בין בית משפט אזרחי לבית דין דתי, לרבות בענייני הקדשות (רע"א 2881/15 קנפלר נ' אברהם , פסקה 10 (11.5.2015)).
8.
בנדון דידן, מבלי לטעת מסמרות בשאלת הסמכות העניינית לגופה, אין חולק על כך שדיון לגבי הנכס התנהל לפני בית הדין הרבני, שנים רבות עובר להגשת התביעה בבית המשפט המחוזי. ברי אפוא כי למען הסדר הטוב וכדי למנוע בוקה ומבולקה, יש ליתן שהות לבית הדין הרבני להכריע בשאלת סמכותו העניינית. חזקה על בית הדין הרבני שישקול היטב את טענות הצדדים – ועמדת משיבי המדינה בכללם – ויכריע כחוכמתו. בהמשך – אם תהיה לו עילה לעשות כן – ככל שמי מהצדדים לא יהיה שבע רצון מהחלטת בית הדין הרבני, יוכל לערער על כך לבית הדין הרבני הגדול, ובהמשך אף לעתור לבית משפט זה בשבתו כבג"ץ (ראו: סעיף 15(ד)(4) לחוק-יסוד: השפיטה).
9.
אשר על כן בקשת רשות הערעור, נדחית בזאת.
משלא נתבקשה תשובה, לא אעשה צו להוצאות.
ניתנה
היום, ג' באלול התשפ"א (11.8.2021).
ש ו פ ט