רע"א 508/06 צביה קאפח נ. מינהל מקרקעי ישראל

א.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב- יפו מיום 14.11.2005 (השופטת ה' גרסטל, השופט ע' פוגלמן, השופט א' שילה) בע"א 1781/04, בגדרה נדחה ערעור המבקשת על החלטה של דחייה על הסף, שניתנה כנגד המבקשת בבית משפט השלום בפתח תקווה (השופטת מ' נדב) בבש"א 3621/03 במסגרת ת"א 4678/03.

ב.עניינה של בקשה זו הוא בזכויות חכירה במקרקעין, הידועים כחלקה 328 בגוש 6720 (להלן הנכס).

(1) המבקשת הגישה תביעה לבית משפט השלום בפתח תקווה, בה עתרה לפסק דין הצהרתי בנוגע לזכויות חכירה בנכס (ת"א 4678/03).

(2) המשיב הגיש בקשה לסילוק על הסף של התביעה בשל קיומו של מעשה בית דין (בש"א 3621/03). בית משפט השלום (השופטת מ' נדב) דחה את התביעה על הסף נוכח העובדה, שביום 18.3.2002 ניתן פסק דין בבית המשפט המחוזי בתל אביב- יפו (השופט א' סטרשנוב) במסגרת ת"א 3350/98, בו הוכרעו הזכויות בנכס.

(3) המבקשת הגישה ערעור על ההחלטה האמורה (ע"א 1781/04). בפסק דינו קבע בית המשפט המחוזי, כי בדין נדחתה התביעה על הסף (מעבר לשאלת סמכותו של בית משפט השלום בכגון דא), שכן פסק הדין בת"א 3350/98 האמור מהווה מעשה בית דין בנוגע לזכויות בנכס.

(4) מכאן הבקשה הנוכחית.

ג.בבקשה נטען, כי בדיונים בבתי המשפט הקודמים לא ניתנה למבקשת ההזדמנות להציג את טיעוניה כראוי. עוד נטען, כי יש לאפשר למבקשת להגיש לבית משפט זה שלל מסמכים, המוכיחים , כך לדברי המבקשת, את זכויותיה בנכס.

ד.(1) בידוע, רשות ערעור בגלגול שלישי ניתנת במשורה. היא נשקלת במקרים בעלי חשיבות ציבורית או בעלי חשיבות משפטית, החורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123, 129- 130 (מ"מ הנשיא, כתארו אז, שמגר); ש' לוין תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד 177-182). לאחר עיון בבקשה לא אוכל להיעתר לה, שכן אין היא מעלה שאלה משפטית החורגת ממחלוקת הצדדים, ולבה הוא בתקיפת השאלה שהוכרעה בשתי הערכאות הקודמות, והיא קיומו של מעשה בית דין בזכויות הנטענות.

(2) בבסיס הכלל של מעשה בית דין ניצב רעיון סופיות הדיון, שבבסיסו עומדים שני שיקולים מרכזיים. השיקול הראשון מגלם את האינטרס הציבורי בהקלת העומס המוטל על בתי המשפט ובהקטנת עלויות ההתדיינות. השיקול השני מגלם את האינטרסים של בעלי הדין עצמם: לבעל דין אינטרס מובהק שלא לחזור ולהיות צד להליך בשל פלוגתא, שבה התדיין בעבר בבית המשפט. כך, לא יהא עליו לשמור על ראיותיו פן נכון לו בעתיד מאבק משפטי, שיצריך השקעת משאבים בעניין זהה (לדיון מקיף ראו: נ' זלצמן מעשה בית דין בהליך אזרחי

(תשנ"א-1991) 15-12). בסופו של יום, ככלל דבר זה משקף גם צדק.

היווצרותו של השתק הפלוגתא מותנה בהתקיימם של ארבעה תנאים: הפלוגתא העולה בכל אחת מן ההתדיינויות זהה, על רכיביה המשפטיים והעובדתיים; בין הצדדים התקיימה התדיינות בכל הנוגע לפלוגתא זו; ההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או משתמעת ונקבע לגביה ממצא פוזיטיבי; ההכרעה בפלוגתא הייתה חיונית לצורך פסק הדין הראשון (זלצמן, שם בעמ' 142-141).

כאמור, המבקשת פתחה בהליך דנא, שעניינו זכויותיה בנכס, לאחר שנים מתום התדיינות קודמת באותו עניין. בתי המשפט הקודמים בהליך זה ציינו, כי שאלת הזכויות בנכס הוכרעה במסגרת פסק הדין, שניתן ב- ת"א 3350/98. עיון בפסק הדין ההוא מגלה, כי בית המשפט המחוזי נדרש לנושא לאחר שמיעת העדויות ובחינת ראיות נוספות, וקבע כדלקמן: "מהמסמכים שהוצגו בביהמ"ש עולה בעליל כי התובעים הם הבעלים של חלקות המשנה 328/3 ו- 328/4 (שלימים הפכו למגרש ב/2; להבדיל ממגרש ב/1 בו יש לנתבעים זכויות), ואין כל בסיס ויסוד לטענת הנתבעים (המבקשים בבקשה דנא) לעניין הזכויות בתתי החלקות הללו...". נאמרו גם דברים באשר לעדות המבקשת ולגישתה, שלא אחזור עליהם. כפי שניתן ללמוד מן האמור, טענות המבקשת לעניין זכויותיה בנכס, הוכרעו באופן חד משמעי על ידי בית המשפט. ערעור, שהגישה המבקשת לבית משפט זה כנגד פסק הדין (ע"א 3746/02) נדחה ביום 22.6.2003 (הנשיא ברק והשופטים א' ריבלין וס' ג'ובראן), לאחר שהמבקשת ובעלה חזרו בהם מן הערעור בהמלצת בית המשפט.

מהאמור עולה, כי למבקשת ניתן יומה בנוגע לזכויותיה בנכס, ותמים דעים אנכי עם דעת בתי המשפט הקודמים, לפיה לעניין זכויות אלה נעשה מעשה בית דין ואין מקום לשוב ולהידרש אליהן.

(3) ארשה לעצמי להוסיף, כי טוב הייתה עושה המבקשת לו הייתה נעזרת בייעוץ משפטי, גם אם מטענותיה עולה שיוצגה בעבר שלא לשביעות רצונה. ייעוץ כאמור היה מונע הליך סרק זה, שנדון בפני שלוש ערכאות.

(4) נתתי אל לבי אף את הבקשה לביטול הערת אזהרה, שנרשמה בלשכת רישום המקרקעין ביום 18.1.2006, ושצורפה לבקשה זו. טיבה לא הוברר ואין מקום להיעתר לה.

ה.כללם של דברים, אין בידי להיעתר לבקשה.