רע"א 5102/04 בזק חצור בע"מ נ. היתאם מחמוד ג'אבר

1.המשיב 1 עבד בשירות המבקשת 1, במסגרייה שהיא מפעילה. ביום 31.7.1995 הוא סייע בפריקת מטען של פרופילים מברזל, ממשאית, באמצעות עגורן נייד. לפי הוראת מפעילו, עלה המשיב 1 על העגורן על מנת להגביר את יציבותו בשעת הפריקה. אצבעו נכנסה לאחד החורים שבזרוע הטלסקופית של העגורן, ובעת תנועת הזרוע – נקטעה האצבע. האם תאונה זו היא "תאונת דרכים" כמשמעות התיבות האלה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: החוק )? בית המשפט המחוזי (מפי כבוד השופטת נ' שרון) השיב תחילה בחיוב לשאלה זו, אולם במסגרת בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית משפט זה הוחלט, בהסכמת הצדדים, לבטל את ההחלטה ולהחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי, על-מנת שיקבע, לאחר שמיעת טענות הצדדים ועל יסוד חומר הראיות, האם אותו עגורן הוא אמנם כלי-רכב, וזאת, "תוך קביעת ממצאים עובדתיים המעוגנים בראיות שבאו לפניו"; הדיון הובא בפני שופט אחר בבית המשפט המחוזי – כבוד השופט ש' ברלינר – שקבע כי אין המדובר, במקרה זה, ב"תאונת דרכים". מכאן בקשת רשות הערעור שבפני.

2.בית המשפט המחוזי תיאר את העגורן כך:

הוא ניצב על 3 גלגלים, שניים (הקדמיים) הם גלגלי סרק, והגלגל האחורי מחובר לציר אנכי ולמנוע. המנוע מסוגל לסובב את הגלגל, ובכך מתאפשרת תנועה של העגורן, אם בהילוך קדמי או אחורי. מעל הגלגל מותקן כיסא הנהג, השולט בכלי באמצעות דוושות, הגה ובלמים. בחלקו העליון של העגורן מותקנת זרוע טלסקופית, המותקנת על ציר וניתן להניפה מעלה או לכוונה כלפי מטה, באמצעות מערכת הידראולית. המערכת מקבלת את הכוח מן המנוע, ובעזרתה ניתן, גם כן, להאריך את הזרוע או לקצרה. בקצה הזרוע וו, אליו ניתן לקשור מטען לצורך שינועו... העגורן יכול לנוע על פני הקרקע לכל הכיוונים, בין בשעה שאינו נושא מטען, ובין בעת שהמטען קשור אל הזרוע. יש לו כושר תמרון בתנועה (קדימה, אחורה ולצדדים)...

בית המשפט המחוזי הטעים, כי העגורן בו מדובר כאן איננו דומה בצורתו לכלי רכב מוכרים; מדובר בכלי עבודה, המהווה חלק מהציוד במפעל והוא ממלא שני תפקידים: העמסה ופריקה של משאות והעברת מטענים ממקום למקום בתחום החצרים שבהם הוא נמצא. בית המשפט קבע, כי העגורן איננו בבחינת "מכונה ניידת", בשל שאין לו כשירות נורמטיבית לנוע בכביש. בית המשפט ציין, בהקשר זה, כי מהירות נסיעתו המרבית של העגורן היא ככל הנראה 5 קמ"ש בלבד.

אשר לשאלה האם העגורן הוא "רכב" כמשמעותו בחוק, קבע בית המשפט קמא, ובדין, כי יש לבחון את המאפיינים של העגורן המסוים . העגורן דנן ניצב על גלגלים, יש לו מנוע וביכולתו לנוע ממקום למקום, על פני הקרקע – אף למרחקים גדולים, אם כי באיטיות רבה. מרכבו כולל הגה, מושב לנהג ומערכת בלימה. בהתחשב בכל אלה, קבע בית המשפט קמא כי מדובר ברכב, ובלשונו: "רכב מוזר ומשונה, אך רכב".

3.עוד הוסיף בית המשפט וקבע, כי העגורן מיועד, על-פי טיבו, מבנהו והתוויית יצרנו, לתחבורה יבשתית, לאמור: העברת משאות ממקום גיאוגרפי אחד למקום גיאוגרפי אחר, אם כי במהירות איטית מאד, ולמרחקים מצומצמים. דא עקא, שלא זה עיקר ייעודו – כך פסק. בית המשפט בחן שאלה זו לאור ההלכה שנפסקה ברע"א 613/95 קרנית נ' נחום , פ"ד נא(4) 659, וקבע כי על-פי מבנהו של העגורן ולאור אופן השימוש בו אצל המבקשת, "רוב זמן פעולתו בפריקה וטעינה כשהוא נייח, או נע באתר הפריקה מספר מטרים בודדים בטפל וכחלק מן הפריקה". והוסיף בית המשפט: "לעיתים נדירות, כך יש להניח, הוא משלים את הפריקה בהעברת המטען למקום כלשהו במחסן או בחצר. המרחק, מכל מקום, אינו גדול". עוד קבע בית המשפט, כי מבנהו של העגורן בו מדובר כאן שונה מאד מזה של רכב רגיל – "המביט בו רואה יצור משונה, מנוף מסוג מיוחד". בית המשפט הדגיש כי מאפיינים מסוימים של העגורן דומים לאלו של המלגזה שדובר בה בפרשת נחום (שנקבע כי עיקר ייעודה לתחבורה יבשתית), אך לאור מכלול הנתונים, כך לדעת בית המשפט, עיקר ייעודו של העגורן המסוים בענייננו אינו לתחבורה יבשתית: "מהירותו המוגבלת למהירות הליכה והשימוש בו המוגבל בדרך כלל לאתר הפריקה והטעינה, מפחיתים מאד את רמת הסיכון התעבורתי הנשקף ממנו, בהשוואה לזה הנגרם ממלגזה, עד כי סיכון זה איננו הדומיננטי".

סוף דבר, בית המשפט קמא פסק כי העגורן אינו רכב וכי התאונה איננה תאונת דרכים כמשמעותה בחוק. עם זאת, ציין בית המשפט כי אם שגה במסקנתו, והעגורן כלול בהגדרת "רכב" שבחוק הפיצויים, אזי מתקיימת החזקה החלוטה שעניינה שימוש בכוח המכני של הרכב, ועל כן – ב"תאונת דרכים" עסקינן.

4.המבקשות משיגות על החלטת בית המשפט המחוזי. לטענתן, הראיות מצביעות על כך שהעגורן שימש הן להרמה והורדה של מטענים, והן לשינוע אופקי שלהם, ממקום למקום. המבקשות סבורות כי יש להחיל דין שווה על העגורן שבפנינו ועל המלגזה שנדונה בפסק-הדין נחום . עוד טוענות המבקשות, כי לעגורן יכולת לנוע למרחקים גדולים יותר ובמהירות גבוהה יותר מאלה שדובר בהם בפסק-הדין של בית המשפט קמא. זאת ועוד, המבקשות סבורות כי גם בהינתן ממצאיו של בית המשפט המחוזי, הרי שמבחינת ייעודו התכנוני של העגורן – להבדיל מהשימוש שנעשה בו בפועל – מדובר בכלי הכשיר להסעת מטענים למרחקים גדולים, כל הזמן.

5.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר הנלווה, החלטתי לדחות את בקשת רשות הערעור.

תצלום הכלי שבמחלוקת מלמד כי המדובר, אכן, ביצור מיוחד - "רכב מוזר ומשונה ... יצור משונה" כהגדרת בית-המשפט המחוזי. בצורתו הוא מרמז להכלאה בין סוס טרויאני לפיל. שלדתו כעין סוס מכני והזרוע הטלסקופית שבקידמתו – כחדק היא בעיני המסתכל. באחוריו מושב למפעיל הכלי – וזה המפעיל חופשי להביט סביבו ואף קדימה, מבעד למוטות הנטועים לפני המושב. כלי זה אינו בא בגדר הריבוי של הרכבת, הטרקטור או המכונה הניידת, אך רחוק הוא גם מן המדרגות הנעות או מכסא הגלגלים, שהוחרגו מן החוק. נותר אך לבחון האם הכלי שבמחלוקת הוא "רכב הנע בכוח מיכני על פני הקרקע ועיקר יעודו לשמש לתחבורה יבשתית". תנאי זה האחרון לא נתקיים בו, בכלי זה, שכן, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, עיקר ייעודו להרים ולהוריד, בעזרת החדק ההולך לפניו, משאות. ממצא זה של בית המשפט נשען על מכלול הנתונים הנוגעים לעגורן המסוים שבמחלוקת, ובכלל זה לא רק עדות שנשמעה לגבי השימוש בו בפועל, אצל המבקשת, אלא גם הערכה כללית לאור מבנהו של העגורן ותכונותיו. בית המשפט התחשב גם במהירות האיטית ביותר של העגורן, אשר, כלשונו, "אינה עולה על מהירות הליכתו של אדם". לא מצאתי עילה מספקת להתערב בממצא זה של בית המשפט המחוזי. התוצאה היא כי יש לאמץ את מסקנתו כי אין המדובר כאן ב"רכב מנועי" כהגדרתו בחוק הפיצויים.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשות תישאנה בשכר טרחת עורכי הדין של המשיבים 1, 2 ו-3 (כאחד) ו-4, בסכום של 5,000 ש"ח לכל אחת מהקבוצות האלה.