רע"א 5111/00 עבדל-והב דכא נ. מדינת ישראל

העורר מואשם בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעבירות של החזקת סם שלא לצריכה עצמית ותקיפת שוטר בנסיבות מחמירות. לפי כתב-האישום, החזיק העורר בחצר ביתו 372.86 גרמים של סם מסוג הירואין וכן 213.27 גרמים של סם מסוג קוקאין. הסמים נתפסו בחצר הבית שבו מתגורר העורר. כמו-כן, כאשר ביקשו שוטרים לעצור את העורר, הוא תקף אותם.

לבקשת המדינה, נעצר העורר עד תום הליכי המשפט, לאחר שבית-המשפט המחוזי קבע, כי בטביעות האצבעות של העורר על שתיים מן השקיות שבהן נארז ההירואין, יש לראות ראיה לכאורית מספקת למעצר.

בערר שלפניי טען בא-כוח העורר, כי הסברו של העורר בהודעה שנגבתה ממנו לאחר הגשת כתב-האישום, לפיו הוא נגע בשקיות הדומות לאלה שבהן נמצאו הסמים במסגרת עבודתו בעסק המשפחתי הנמצא במתחם ביתו, מחליש את עוצמת התשתית הראייתית עד-כדי-כך, שלא ניתן לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. לחלופין, מבקש העורר, כי תיקבע לו חלופת מעצר.

טענות אלה יש לדחות. החזקת הירואין, כשלעצמה, מקימה עילת מעצר, וכפי שעולה מחומר הראיות, על שקיות ההירואין היו אך ורק טביעות אצבעותיו של העורר. בנסיבות אלה, הסברו אינו משכנע.

בענייננו אין גם מקום לקבוע חלופת מעצר. לעורר הרשעות קודמות בעבירות סמים, וכמות ההירואין הגדולה שנמצאה בחזקתו מלמדת, כי העורר מעורב בעסקי סמים. במקרה כזה, חלופת מעצר אינה יכולה להסיר את החשש כי העורר ימשיך בפעילותו הפלילית אם ישוחרר מן המעצר.

הערר, איפוא, נדחה.