רע"א 5117/98 רן מירצקי נ. גיורא נדל

השופט ת' אור :

1.בין המבקש למשיב התקיימו הליכי בוררות. ביום 14.1.92 ניתן פסק דין על ידי הבורר. בפסקו של הבורר חוייב המשיב לשלם למבקש סכום של 31,900 ש"ח נכון ליום פסק הדין ( להלן: סכום החוב ). כן הוסיף וקבע הבורר, שסכום החוב ישולם על ידי המשיב, בתוספת מע"מ כחוק, בשני תשלומים שווים שתאריך פרעונם 20.1.92 ו20.2.92-. פסק הבורר אושר על ידי בית המשפט ביום 14.3.96.

במסגרת הליכי ההוצאה לפועל בהם נקט המבקש נגד המשיב, התעוררה השאלה ממתי יש לחשב הפרשי הצמדה וריבית על סכום החוב - האם ממועד מתן פסק הבורר או מהמועדים שנקבעו בפסק הבורר לפרעון הסכום, או שמא מהמועד בו אושר פסק הבורר על ידי בית המשפט.

המשיב שילם את מלוא סכום החוב, כולל הפרשי הצמדה וריבית מחושבים ממועד מתן פסק הבורר. אולם לאחר מכן, פנה לראש ההוצאה לפועל ודרש החזר של הפרשי ההצמדה וריבית אשר שילם. לטענתו, היה מקום לחייבו בתשלום הפרשי הצמדה וריבית רק מיום 14.3.96, מועד בו אושר פסק הבורר על ידי בית המשפט. בקשתו נדחתה על ידי ראש ההוצאה לפועל.

על החלטת ראש ההוצאה לפועל הוגשה בקשה לרשות ערעור לבית המשפט המחוזי. הבקשה נענתה והערעור התקבל. בית המשפט המחוזי קבע, כי אמנם מוצדק היה לחייב את המשיב בתשלום הפרשי הצמדה וריבית מיום מועדי התשלום של החוב לפי פסק הבורר, אך הדרך ליצירת חיוב כזה היתה רק על ידי כך שהבורר יקבע חיוב כזה בפסקו. משלא חייב הבורר את המשיב בתשלום הפרשי הצמדה וריבית, כך קבע בית המשפט המחוזי, "לא ניתן לתקן חסר זה על ידי פרשנות ליברלית של ראש ההוצאה לפועל את פסק הדין, שלביצועו נפתח תיק ההוצאה לפועל".

לדעתנו, הדין עם המבקש.

2.סעיף 10א'(א) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז1967-, קובע:

"10א.

(א)

חוב שנפסק ולא שולם על ידי החייב במועד שנפסק או במועד שנקבע לתשלומו בפסק הדין, לפי המאוחר (להלן בסעיף זה - מועד הפרעון), יתווספו עליו הפרשי הצמדה כמשמעותם בחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א1961- (להלן בסעיף זה - החוק) וריבית צמודה כמשמעותה בחוק ... ממועד הפרעון עד התשלום בפועל".

על פי האמור בסעיף, חוב שנפסק ולא שולם במועד שנקבע לתשלומו בפסק דין (ובהנחה שמועד זה הינו מאוחר ממועד מתן פסק הדין), ישא הפרשי הצמדה וריבית מהמועד כאמור. ענייננו בפסק בוררות, בו קבועים מועדים לתשלום החוב. השאלה הנשאלת היא, האם נקבע בענייננו מועד לתשלום החוב כמובנו בסעיף 10א'(א); ואם כן, מהו אותו מועד. כדי להשיב על כך, נקדים ונעיין בסעיף 23(א) לחוק הבוררות. הסעיף קובע:

"23(א)

בית המשפט רשאי, על פי בקשת בעל דין, לאשר פסק בוררות; אושר הפסק - דינו לכל דבר, פרט לערעור, כדין פסק דין של בית המשפט".

מסעיף זה עולה, שעם אישור פסק הבורר דינו כדין פסק דין של בית המשפט. בענייננו אושר פסק הבורר כלשונו, כולל תאריכי הפרעון אשר נקבעו בו. יוצא, שפסק הבורר, כולל תאריכים אלה, כמוהו כפסק דין של בית משפט. כך גם לצורך סעיף 10א'(א) הנ"ל, על פיו במקרה של אי תשלום חוב במועד אשר נקבע בפסק דין, יחושבו הפרשי הצמדה וריבית מהמועד שנקבע כאמור.

3.התוצאה היא, שהמשיב חייב לשלם למבקש את החוב לפי פסק הבורר, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית לגבי כל אחד משני התשלומים, מהמועד שנקבע בפסק הבורר לפרעונו ועד לתשלום בפועל.

אנו מחליטים לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור וערעור הוגש על פי הרשות שניתנה. כן מחליטים אנו, לקבל את הערעור במובן זה שהחלטת בית המשפט המחוזי מבוטלת בזה, ונקבע בזה שעל המשיב לשלם את חובו למבקש על פי פסק הבורר, כאמור ברישא של פיסקה זו.

המשיב ישא בהוצאות המבקש בסך 10,000 ש"ח.