רע"א 5124/16 פלוני נ. משטרת ישראל

בקשת רשות ערעור על החלטתו מיום 25.5.2016 של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בת"א 41616-08-15 (כב' השופטת מ' עמית - אניסמן ), בגדרה נדחתה בקשת המבקש למחוק את כתב ההגנה של המשיבה.

1.המבקש, קטין יליד שנת 2008, הגיש תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף נגד המשיבה, בטענה כי כדור גומי שנורה על-ידי כוחותיה פגע בפניו וגרם לו, בין היתר, לשברים באזור הפנים ולאבדן הראייה בעינו הימנית. לאחר שהמשיבה הגישה את כתב הגנתה, טען המבקש בכתב התשובה כי המשיבה העלתה שתי טענות עובדתיות סותרות בכתב ההגנה – האחת, כי המבקש לא נפגע מירי של כוחות המשיבה; והשנייה, כי המשיבה פגעה במבקש בנסיבות ההופכות את הפגיעה למעשה שנעשה כדין. לפיכך נטען, כי יש לדחות על הסף את טענותיה הסותרות של המשיבה. באותו היום, הגיש המבקש בקשה למחיקת כתב ההגנה של המשיבה או לחלופין למחיקת חלקו, וזאת מאחר שהוא כולל טענות עובדתיות סותרות בניגוד להוראת תקנה 72(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ).

2.ביום 25.5.2016 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקש. נקבע, כי תקנה 72(ב) לתקנות אמנם אוסרת על בעלי דין לטעון טענות עובדתיות סותרות, אך בצד זאת הובהר כי תקנות 85 ו-86 לתקנות מורות לבעל דין לדון במפורש בכל טענה שבעובדה שאין הוא מודה באמיתותה. בהתאם נקבע, כי המשיבה לא הסתפקה בהכחשה לקונית וכללית של הנטען בכתב התביעה, אלא אף מסרה את גרסתה לאירועים, אך עם זאת העלתה גם טענות המתייחסות לאפשרות שבית המשפט יקבל את גרסתו של המבקש לאירוע הנטען.

3.כלפי החלטה זו הוגשה הבקשה דנא, בגדרה נטען כי לשונה המפורשת של תקנה 72(ב) לתקנות מחייבת מחיקה של כתב ההגנה שהגישה המשיבה. עוד נטען, כי בכתב ההגנה טענה המשיבה כי המבקש לא נפגע מירי כוחות המשיבה כיוון "שהם לא כיוונו לעבר ילדים קטנים", ומכך יש ללמוד כי גם לשיטתה של המשיבה הירי לעבר המבקש הקטין בוצע שלא כדין, ועל כן יש למחוק את כתב הגנתה גם מטעם זה בלבד. מכל מקום נטען, כי תקנות 85 ו-86 לתקנות אינן יוצרות חריגים לכלל האוסר על העלאת טענות עובדתיות סותרות.

4.לאחר העיון בבקשה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבה.

תקנה 72(ב) לתקנות קובעת כדלקמן: "בכתב טענות אין לטעון כנגד אותו בעל דין טענות עובדתיות חלופיות, אלא אם כן הצהיר הטוען כי העובדות כהוויתן אינן ידועות לו ... " [ההדגשה אינה במקור – צ.ז.]. לפיכך, ולאחר העיון בכתב ההגנה שהגישה המשיבה ובתגובתה לבקשה למחיקת כתב ההגנה על הסף, דומני כי אין מנוס מהמסקנה שכתב ההגנה שהוגש אינו סותר את הוראת התקנה האמורה. ראשית, בפתח כתב הגנתה הבהירה המשיבה כי עמדתה מובאת בטרם הושלם הבירור העובדתי וטרם התקבל מלֹא התיעוד הנדרש לה. שנית, המשיבה טוענת בכתב ההגנה, אף אם לעיתים לא באופן מפורש, כי למיטב הבנתה , ככל שהמבקש אכן נפגע במהלך האירועים האמורים, הוא לא נפגע בעקבות ירי שבוצע על-ידי כוחות המשיבה, בין היתר, מאחר שלא זוהתה במקום פגיעה מעין זו, ומאחר שכלל לא נורו כדורי גומי לעבר ילדים וממילא לא לעבר ראשו של אדם. כל זאת, תוך שהמשיבה מעלה את האפשרות כי המבקש נפגע בעקבות ההתפרעות שארעה במקום מצד האוכלוסייה המקומית, אשר כללה זריקות אבנים וירי של רימוני הלם, זיקוקים וחזיזים. בצד זאת טענה המשיבה, כי גם אם יימצא שהמבקש נפגע על-ידי כוחותיה, הרי שהתנהלותה הייתה כדין, שכן הירי בוצע לשם פיזור התפרעות מסוכנת ובלתי-חוקית ונוכח החשש לביטחון הכוחות במקום. עולה מן האמור, כי המשיבה אינה יודעת בבירור מהן נסיבות הפגיעה במבקש, כאשר הנטל להוכחתן מוטל על כתפיו של זה האחרון – קרי, המשיבה מבהירה שהעובדות כהוויתן בהקשר זה אינן ידועות לה. משכך, נדמה כי אין כל בעייתיות בהלך טיעונה, אשר תואם את הוראת תקנה 72(ב) לתקנות.

אגב, טיעון כדוגמת טיעונה של המשיבה בכתב ההגנה מטעמה הוא טיעון סביר ולעיתים מתחייב, כאשר ענייננו בתביעה שעילתה באירוע נזיקי כגון האירוע שבגדרו נפגע המבקש, לטענתו. באירועים מכגון-דא בדרך כלל אין לנתבע (או לאלו שפעלו מטעמו) אפשרות לדעת את מלוא פרטי המקרה ומכלול הנסיבות, ולפיכך אין מנוס מהצגת טיעון חלופי בכתב ההגנה. ובכלל, תקנה 72(ב) לתקנות מעוררת קשיים לא מעטים ופירוש דווקני ומצמצם שלה עלול לגרום לעיוות דין. בעניין זה ראו: ד"ר יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 311-309 (מהדורה שביעית, 1995). נוכח האמור שם, ונוכח נסיבות המקרה, הגשת הבקשה לבית משפט קמא, ובוודאי הגשת הבקשה דנא, לא היו במקומן, מה גם שהסנקציה של מחיקת הגנה היא המוצא האחרון היאה למקרים חריגים וקיצוניים בלבד.

על-יסוד האמור הבקשה נדחית. יצוין, כי שקלתי להשית על המבקש הוצאות לקופת המדינה, אך לפנים משורת הדין ונוכח נסיבותיו האישיות לא ייעשה צו להוצאות.