רע"א 513/02 קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ. חסאן דוד

1.המשיב 1 ( להלן: המשיב ) נפגע בתאונת דרכים. אין מחלוקת בדבר חבותה של אחת מהמשיבות לשאת בנזקי התאונה, אך המבקשות חלוקות בשאלה על מי מהן לשאת בנזקים. בית המשפט המחוזי מינה בשלב הראשון שני מומחים רפואיים, אורתופד ונוירולוג, על מנת שיחוו דעתם באשר לנכותו של המשיב. פרופ' אבינועם רכס, המומחה הנוירולוגי שמונה, קבע למשיב 100% נכות צמיתה בתחום הנוירולוגי. פרופ' הלל, המומחה האורתופדי, קבע למשיב 35% נכות צמיתה, בתחום האורתופדי. בעקבות התאונה, הפך המשיב ל"חוסה" ואחיו מונה כאפוטרופוס שלו והוא מי שדואג לשיקומו. לאחר שהעידו המשיב ואחיו, בין היתר גם בדבר דרכי הטיפול במשיב, ביקשו המבקשות למנות מומחה נוסף בתחום השיקום הפסיכיאטרי, על מנת שיחווה דעתו באשר לדרכי הטיפול והשיקום הראויות למשיב. בית המשפט המחוזי דחה בקשה זו, בשל העובדה ששמיעת הראיות קרובה לסיומה. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור. הוחלט לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור, והערעור הוגש על פי הרשות שניתנה.

2.הצורך במינוי מומחים בתחום השיקום, להבדיל מבקשות למינוי מומחים בתחומים רפואיים אחרים, מתעורר לא אחת בשלבים מאוחרים של הדיון. זאת, משום שהצורך בחוות דעת שיקומית, מתגבש לעיתים, דווקא לאחר שנשמעו חוות הדעת של המומחים הרפואיים האחרים, אשר יש בהן להצביע על חומרת מצבו של הנבדק, אך אין בהן די כדי להאיר את צרכי ודרכי השיקום של הנפגע. בענייננו, לאור חומרת הפגיעה במשיב, כפי שהעידו עליה המומחים הרפואיים שמונו, ולאור הצורך לברר ולבדוק מהן דרכי הטיפול והשיקום הראויות בו, אני סבור כי היה מקום להיענות לבקשת המבקשות ולמנות מומחה רפואי בתחום השיקום.

3.המשיבים טענו, שכאילו היתה הסכמה דיונית, על פיה נמנע מהמבקשות לבקש מינוי מומחים רפואיים נוספים על אלה שמונו בשלב הראשון, וכי רק למשיבים נשמרה הזכות לבקש מינוי מומחה בתחום השיקום. עיינתי בפרוטוקול הדיון ובנימוקים בנקודה זו, אך לא מצאתי יסוד לטענה. נכון הוא שבשלב הדיונים הראשון, כשמונו מומחים בשני תחומים רפואיים, המשיבים שמרו לעצמם במפורש על הזכות לבקש מינוי מומחה בתחום השיקומי. בכך יש אולי ראיה לכך שהצורך במינוי כזה עלה על הפרק כבר אז. אך מה שחשוב לענייננו הוא, שלא היה כל ויתור מצד המבקשות באשר לבקשות אפשריות למינוי מומחים. העובדה שהמבקשות לא שמרו במפורש על זכותן לחזור ולפנות אל בית המשפט למינוי מומחה רפואי נוסף או מומחה בתחום השיקום, אינה מהווה ויתור כזה. לפיכך, משהתעורר הצורך, לאור חוות דעת של המומחים הרפואיים, במינוי מומחה בתחום השיקום, אין מניעה שהמבקשות תבקשנה זאת.

הערעור מתקבל, ומוחלט בזה שעל בית המשפט המחוזי למנות מומחה בתחום השיקום, כמבוקש על ידי המבקשות.

המשיב ישא בהוצאות המבקשות בסך 10,000 ש"ח. המשיבים יהיו רשאים לשלם סכום זה על ידי ניכויו מסכום הפיצויים כפי שיפסק להם.