רע"א 5130/99 מדינת ישראל נ. לימור קורס (קורקוס)

המשיבה דנן הובאה לדין בבית המשפט המחוזי בחיפה יחד עם אחרים בפרשה של יבוא סם מסוכן מחו"ל. בפני סגן הנשיא הנכבד ד"ר ביין בבית המשפט המחוזי נדונה בקשה למעצר עד תום ההליכים של שתי נאשמות מתוך שלוש באותו תיק. בסופו של דבר, השופט הנכבד החליט לעצור עד תום ההליכים את הנאשמת מספר 1 ואילו את המשיבה דנן ציווה לשחרר בחלופת מעצר בתנאים מגבילים. המדינה עוררת על עצם ההחלטה של השופט לשחרר את המשיבה בחלופת מעצר. לחלופין, אם הערר הזה יידחה, יש למדינה גם השגות על אופי חלופת המעצר.

לא אדון בנושא חלופת המעצר, מפני שדעתי כדעת המדינה, שלא היה מקום לחלופת מעצר.

מדובר בייבוא סמים בהיקף גדול. השופט הנכבד בבית המשפט קמא הבחין בין המשיבה האחרת שהייתה לפניו לבין המשיבה דנן, בזאת שהראשונה הייתה פעילה ברשת הסמים והייתה עסוקה בגיוס בלדרים, ואילו המשיבה דנן הייתה בסך הכל בלדרית שגויסה על ידי אותה נאשמת. לדברי השופט, היא לא הזדהתה עם הרשת, והיא נכשלה בגלל מצוקה כספית.

אין לי ספק, שיש הבדל בין הנאשמות 1 ו2- לכתב האישום של בית המשפט המחוזי, אבל כאשר אנו דנים בשאלת מעצרה של המשיבה דנן אנחנו צריכים להתעלם מנסיבותיהם של המשיבים האחרים. מה שנוגע למשיבה דנן, היא מעורבת בבלדרות שתמורתה שולמו לה עשרת אלפים דולר כדי להביא סמים מאירופה לארה"ב. אם אנחנו משקיפים על המקרה הבודד האחד הזה לבדו, במסגרת הלוחמה נגד הסמים המסוכנים, דיו כדי להצדיק מעצר בגלל שחזקת המסוכנות שנקבעה על ידי החוק בעבירה זו לא נסתרה.

כאשר מצרפים להודעה הזו את הסיכון שיש מהשותפים לעבירה, או יותר נכון העבריינים העיקריים, שיש להם עניין להעלים את המשיבה כדי שלא תוכל להעיד נגדם, הרי שמתבטלת האפשרות של חלופת מעצר. עובדה היא, שבית משפט קמא היה ער לסיכון הזה ומשום כך הדיון בחלופת המעצר התנהל בדלתיים סגורות, כדי שהשותפים לעבירה לא ידעו היכן המשיבה נמצאת בזמן חלופת המעצר. לדעתי האמצעים של סגירת דלתות בית המשפט אינם אמצעים מספיקים כדי למנוע מהרשת להברחת הסמים לדעת היכן נמצאת המשיבה. מתוך תמליל של האזנת סתר לטלפון שהוגש לי הבינותי, שהאנשים האלו מסוגלים לפעול לצורך העלמת עדים. השיחה לא נוגעת למשיבה דנן, אבל אם הם יכולים ומוכנים לעשות מעשה לגבי עד פלוני, אין סיבה להניח שהם יירתעו מלעשות כך לגבי עד אלמוני.

משום כך נראה לי, שהשופט הנכבד בבית המשפט המחוזי טעה בכך שציווה לשחרר את המשיבה לחלופת מעצר. ואני מקבל את הערר וקובע, שהמשיבה תהיה במעצר עד תום ההליכים שהוגשו נגדה בבית המשפט המחוזי בחיפה בתיק פמ"ח 2819/99.