רע"א 5133/17 יחזקאל ביניש נ. ל.מ רויאלטי בע"מ

1.

מונחת לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (ע"א 5228-02-17; כבוד הנשיא ד"ר א' אברהם , כבוד השופטת ע' הוד , כבוד השופט ע' טאהא ), בגדרו התקבל ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת (ת"א 26494-09-11; כבוד השופט ש' סרחאן ).

2.

עובדות המקרה תוארו בפירוט בפסקי הדין של הערכאות הקודמות, ועל כן נביא רק את עיקרי הדברים הנחוצים לצורך הכרעה בבקשה זו. הפרשה עניינה בעסקת מקרקעין שלא צלחה, בה ביקשו המשיבים 3-1 (להלן: הרוכשים ), לרכוש חלקת מקרקעין הנמצאת באזור ירושלים. אדם שנטען כבעלים החוקיים של הקרקע, ואינו רלוונטי לעניינו, העניק ייפוי כוח בלתי חוזר למשיב 7 (להלן: עו"ד טנוס ) למכור למשיב 6 (להלן: המוכר ) את זכויותיו בקרקע.

את הרוכשים ייצג בעסקה משיב 4 (להלן: עו"ד מקובסקי ), כאשר המגעים בין הרוכשים למוכר נערכו בשיתוף עם משיב 5 (להלן: המתווך ) כמתווך בעסקה, אותו ייצג המבקש. בשלב מסוים הפקידו הרוכשים סכום כסף בנאמנות אצל המבקש ועו"ד נוסף, אשר אינו רלוונטי לענייננו, לפי הסכם הנאמנות שנחתם. בהמשך, הודיעו הרוכשים למבקש כי הם מסכימים להעברת סכום מהנאמנות לעו"ד טנוס. הוסכם כי העברת הסכום תעשה רק כנגד קבלת כתב נאמנות מידיו של עו"ד טנוס, אשר לפיו יעביר האחרון את הסכום לידי המוכר והמתווך רק לאחר רישום הערת אזהרה לטובת הרוכשים.

בתאריך 30.9.2009 נערכה פגישה במשרדו של המבקש (להלן: יום הפגישה ) במסגרתה חתם עו"ד טנוס על הסכם נאמנות בהתאם לאמור לעיל, והמבקש העביר לו סכום של 200,000 ש"ח. עובדה בעלת חשיבות רבה לענייננו היא כי באותו יום, אישר המבקש את חתימת המתווך על "כתב אישור התחייבות" לפיו אישר המתווך קבלת הלוואה מעו"ד טנוס בסך 100,000 ש"ח, כאשר נקבע בכתב ההתחייבות בין היתר כי רישום הערת אזהרה לטובת הרוכשים יהווה סילוק מלא של ההלוואה (להלן: הסכם ההלוואה ). המבקש אישר גם את חתימת המוכר על מסמך לפיו הוא מאשר קבלת הלוואת סכום של 50,000 דולר מהמתווך.

קיצו של הסיפור הוא בכישלונה של העסקה. לאחר ביטול העסקה פנה המבקש לעו"ד טנוס בדרישה להשבת הסכום של 200,000 ש"ח, אולם התברר שעו"ד טנוס העביר 100,000 ש"ח למתווך, ו-100,000 ש"ח נוספים למוכר, מתוך מכספי הנאמנות. לטענת עו"ד טנוס המבקש ידע ואישר את העברת הסכומים, וכראייה לכך הפנה עו"ד טנוס להסכמי ההלוואה. הרוכשים הגישו תביעות כספיות נגד המעורבים בפרשה, ובפרט נגד המבקש בטענה שהתרשל בטיפול בעניינם.

3.

בית משפט השלום דחה את התביעה נגד המבקש, וקבע כי לא הוכח שכספי הנאמנות שוחררו על ידי עו"ד טנוס למתווך ולמוכר בידיעת המבקש ובאישורו, וכי עדותו של המבקש בעניין זה סבירה ומקובלת עליו. כמו כן ייחסה הערכאה הדיונית אשם תורם לרוכשים בגובה של 15%, אשר יקוזזו מגובה הפיצוי שנפסק לטובתם, בגין התרשלותם העצמית, בכך שסירבו לקבל מעו"ד טנוס שני שיקים דחויים בסך 100,000 ש"ח כל אחד.

בית המשפט המחוזי קבע כי בנוגע לפעולות שבוצעו על ידי המבקש ביום הפגישה, ובכללן הסכמי ההלוואה – יש להטיל על המבקש אחריות כלפי הרוכשים בגין הפרה של חובת נאמנות וחובת זהירות כלפיהם. בית המשפט המחוזי אף ביטל את קביעת הערכאה הדיונית אשר ייחסה לרוכשים אשם תורם בשיעור של 15% בגין אי הסכמתם לקבל את השיקים הדחויים.

4.

מצויים אנו במסגרת של בקשת רשות ערעור בגלגול שלישי. מתן רשות ערעור בשלב זה ייעשה בצמצום, במקרים בהם מתגלה שאלה משפטית משמעותית החורגת מגדר עניינם של הצדדים, או במקרה של עיוות דין ברור וחמור. לגישת המבקש תנאים אלו מתקיימים בעניינו בנוגע לשלוש סוגיות מרכזיות בפסק דינה של ערכאת הערעור: התרשלות המבקש; חובת המבקש כלפי הרוכשים; ניתוק הקשר הסיבתי. נבחן סוגיות אלו כסדרן.

5.

האם התרשל המבקש ביחס לרוכשים? נטען כי קביעתו של בית המשפט המחוזי ביחס לאירועי יום הפגישה, המבססים את התרשלותו של המבקש, מהווה התערבות חריגה ובוטה בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית. כך נטען כי לא הוכח שהסכם ההלוואה היה קשור לסכום שהעביר המבקש לעו"ד טנוס במסגרת הסכם הנאמנות, ולפיכך לא היו צריכים להתעורר חשדות בנושא אצל המבקש.

בית המשפט המחוזי קבע כי הסכמי ההלוואה, אשר אין עוררין כי המבקש ידע עליהם ואף אישר את חתימתם, חפפו את תנאי הסכם הנאמנות, באופן המוביל למסקנה אליה הגיע. מסקנה זו התחזקה נוכח העובדה שהסכמי ההלוואה נחתמו באותו יום בו העביר המבקש את כספי הנאמנות לעו"ד טנוס, אשר ייצג את המוכר.

לאחר עיון בחומר לא נראה לי כי יש באמור בכדי להצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי. בית המשפט המחוזי לא התערב בפועל בממצאים עובדתיים שנקבעו, אלא הסתמך על מכלול הראיות וקבע כי הייתה התרשלות. ויוזכר כי קביעת ההתרשלות משלבת בין קביעה עובדתית וקביעה משפטית. מסקנתו של בית המשפט המחוזי מבוססת על עובדות שהיו מקובלות גם על הערכאה הדיונית, ושאינן שנויות במחלוקת, וביניהן: אישור חתימת הסכמי ההלוואה על ידי המבקש; ידיעת המבקש אודות חתימת הסכם הנאמנות באותו היום; ידיעת המבקש אודות העברת כספי הנאמנות לעו"ד טנוס באותו היום; ידיעת המבקש אודות החפיפה בין תנאי הסכמי ההלוואה לתנאי הסכם הנאמנות; אי דיווח של המבקש לעו"ד מקובסקי על הסכמי ההלוואה, על מנת לקבל את אישורו להעביר את כספי הנאמנות לעו"ד טנוס למרות קיומם. עולה אפוא כי ערכאת הערעור הגיעה למסקנה משפטית שונה מזו של הערכאה הדיונית, ללא התערבות חריגה בממצאיה העובדתיים, והיא אף אינה מעוררת טעות משפטית המצדיקה התערבות. למעשה, ההבדל בין שתי ערכאות קמא הוא כי בית המשפט המחוזי הגיע למסקנה שהמבקש סטה מסטנדרט ההתנהגות הנורמטיבית המוטל עליו כלפי הרוכשים. ביסוד מסקנה זו עומדת הקביעה כי המבקש חב בזהירות כלפי הרוכשים, לכך אתייחס בהמשך, וכי חובה זו הופרה. כך לנוכח העברת הכספים לעו"ד טנוס למרות נורות האזהרה שהיו צריכות להידלק. לא נראה שנפלה טעות במסקנה זו בנסיבות העניין.

6.

האם חב המבקש בחובות זהירות כלפי הרוכשים? המבקש מפנה טענות כלפי הטלת האחריות עליו בכובעו כנאמן בגין נזקים שנגרמו לרוכשים, עת ידעו שמדובר בעסקה בה כרוכים סיכונים רבים. לגישתו אין להטיל על עו"ד המחזיק כספים בנאמנות את האחריות למעשיו של עו"ד אחר, אליו הועברו כספי הנאמנות, הרי הוא עו"ד טנוס בענייננו.

בענייננו עסקינן בחובה בין נאמן לנהנה שהפקיד אצלו נכנס בנאמנות. נראה כי אין מחלוקת לגבי קיומה של חובת נאמן כלפי הנהנה. סעיף 10(ב) לחוק הנאמנות, התשל"ט-1979 מגדיר בין היתר את חובות הנאמן כך : " במילוי תפקידיו חייב הנאמן לנהוג באמונה ובשקידה כפי שאדם סביר היה נוהג באותן נסיבות". סעיף 12 לחוק הנאמנות קובע את אחריות הנאמן. אין חולק כי המבקש שימש כנאמן עבור חברת רויאלטי, משיבה 1, כחלק מקבוצת הרוכשים. הדבר עולה בבירור מתצהירו. העברת כספי הנאמנות לעו"ד טנוס אומנם סיימה את תפקידו כנאמן, אולם חובתו של המבקש כלפי הרוכשים כנהנים עדיין הופרה – משום שהעברה זו בוצעה יד-ביד עם אישורו את החתימה על הסכמי ההלוואה. מכלול הפעולות שבוצעו באותו יום פגישה מהוות יחדיו את הפרת חובתו כלפי הרוכשים, בין אם בעצם העברת כספי הנאמנות תוך ידיעה ואישור הסכמי ההלוואה, ובין אם בחוסר היידוע של הרוכשים בהסכמי ההלוואה מעוררי החשד. גם בנקודה זו לא נפלה טעות המצדיקה התערבות בגלגול שלישי.

7.

האם פעולות עו"ד טנוס ניתקו את הקשר הסיבתי בין התרשלות המבקש לנזק? הכלל על פי סעיף 64(2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] הינו כי יש להכיר בגורם זר מתערב כאשר אשמו של אחר הוא שהיה הסיבה המכרעת לנזק. הפסיקה פירשה את ניתוק הקשר הסיבתי כמצב בו פעולת הגורם המתערב הייתה בלתי צפויה, זאת במיוחד: "במקרים שבהם חובת הזהירות של האחד, תפקידה להגן מפני אשמו של האחר, אף אם עולה הוא לרמה של כוונה" (ע"א 5850/10 חברת דפרון בע"מ נ' עזבון המנוח יבגני גולובין , פס' כ"ד לפסק דינו של המשנה לנשיאה א' רובינשטיין (15.4.2012)). טענת המבקש לפיה לא היה עליו לצפות כי עו"ד טנוס יעביר את כספי הנאמנות לחייט ולמוכר מעוררת קושי, זאת לאור העובדה שאין חולק כי המבקש אישר את החתימה על הסכמי ההלוואה, וכי היה מודע לתוכנם. על רקע ממצאים אלה נקבע כי היה עליו לצפות את העברת הכספים, ולו בשל החתימה על הסכמי ההלוואה באותו מעמד של חתימת הסכם הנאמנות, והעברת כספי הנאמנות לעו"ד טנוס בנסיבות המקרה.

8.

אוסיף כי לא מצאתי מקום להעניק רשות ערעור גם ביחס לשאר טענותיו של המבקש בנוגע לביטול האשם התורם של הרוכשים, ולחלוקת האחריות בין המבקש לעו"ד מקובסקי. יובהר בהקשר זה כי משביטלה ערכאת הערעור את פסק דינה של הערכאה הדיונית ביחס לחובת המבקש, ביטלה גם את פסק הדין בנוגע לדחיית ההודעה לצדדים שלישיים שהוגשה על ידי המבקש כלפי המתווך, עו"ד טנוס והמוכר – והחזירה את העניין לערכאה הדיונית על מנת שזו תשלים את פסק הדין בנושא זה. מאחר והצדדים השלישיים לעיל לא הגישו כתבי הגנה, קבע בית משפט השלום כי המבקש יהיה זכאי לפסק דין על יסוד הודעתו בלבד, במידה שיימצא חייב בדין כלפי הרוכשים. אכן כך קרה, ובפני המבקש עודנה פתוחה האפשרות להיפרע מהצדדים השלישיים האמורים.

טרם סיום יודגש את אשר מובן מאליו. בקשה זו עניינה האם להעניק רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. האמור לעיל מבהיר מדוע העניין אינו מעלה סוגיה המצדיקה מתן רשות ערעור. ערכאה ערכאה ניגשה למלאכה, וקבעה את אשר קבעה. ידו של בית המשפט המחוזי על העליונה בשל היותו ערכאת הערעור. זוהי משמעות דחיית הבקשה, דהיינו שבית משפט זה אינו דן בעניין לגופו במסגרת הליך בגלגול שלישי. השקפת בית המשפט המחוזי אפשרית, תוך השגת מסקנה שונה מהעובדות, ומשכך, ועל פי אמות המידה בכגון דא, דין הבקשה להידחות.

9.

לאור כל האמור לא מצאתי מקום להעניק רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.