רע"א 5142/14 גלית הושיאר נ. משטרת ישראל

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים י' נועם ,

כ' מוסק ו מ' בר-עם ) מיום 29.6.2014, בע"א 6576-12-13, על פסק הדין של בית משפט השלום בירושלים (השופט ע' עאסי ), מיום 6.11.2013, בת.א. 8500-05-11. עניינה של הבקשה – תביעה לפיצויים בגין עיכובה ומעצרה של המבקשת על ידי המשיבה, משטרת ישראל. המבקשת עותרת גם לעיכובו של פסק הדין שניתן נגדה בבית המשפט המחוזי, שעניינו הוצאות.

ב.

המבקשת הועסקה בעבר בבנק ישראל (להלן: הבנק ) על פי הסכם העסקה שתאריך סיומו חל ביום 20.12.2010. הבנק הודיע למבקשת בהודעה מוקדמת על סיום עבודתה בתום הסכם ההעסקה. בעקבות זאת, עתרה המבקשת בבית הדין האזורי לעבודה למתן צו מניעה האוסר על הבנק לסיים את עבודתה. ביום 7.12.2010, במהלך תקופת ההודעה המוקדמת, עלה חשד כי המבקשת מבצעת עבירות משמעת חמורות, והוחלט לזמנה לשימוע. מאחר שהמבקשת סירבה לקבל את מכתב הזימון, מסר הבנק למבקשת בכתב כי נוכח סירובה, מתבקשת היא שלא להתייצב לעבודתה החל מיום 7.10.2010 ועד לתום הבירור בעניינה. ביום 8.12.2010 הגיעה המבקשת לעבודתה בבוקר. באותו יום ניגשו אליה שני עובדים בכירים בבנק וביקשו ממנה לעזוב את העבודה נוכח השעייתה מהעבודה. המבקשת סירבה, והוסבר לה שאם לא תעזוב, תוזמן משטרה. חרף האמור, דבקה המבקשת בסירובה ולכן הוזמנה משטרה. שוטרי הסיור עיכבו את המבקשת, ולאחר שסירבה להתלוות אליהם לתחנת המשטרה, נעצרה ונלקחה לתחנת המשטרה, שם נערך עליה חיפוש. המבקשת שוחררה לאחר מספר שעות בלא שנחקרה, לאחר שחתמה על מסמך שלפיו מתחייבת היא שלא לחזור לבנק בלא החלטה של בית משפט המאפשרת לה לעשות כן.

ג.

המבקשת הגישה תביעה בבית משפט השלום, במסגרתה טענה כי המשטרה פעלה שלא כדין בכך שעיכבה ועצרה אותה, ולכן על המשטרה לפצותה בגין נזקים שנגרמו לה.

ד.

לאחר שמיעת ראיות, ותוך מתן אמון בעדויות השוטרים, החליט בית משפט השלום לדחות את התביעה. בית המשפט קבע שלא נפל פגם בהתנהלות שוטרי הסיור, שכן הללו נסמכו על תלונה שהוגשה על ידי גורמים מוסמכים בבנק ובכללם מנכ"ל הבנק. בית המשפט קבע גם כי בנסיבות העניין היה לשוטרים יסוד סביר לחשד שהמבקשת עברה עבירה של הסגת גבול, כי הייתה להם סמכות ואף קמה להם עילה מוצדקת לעכב את המבקשת. בית המשפט הוסיף כי נוכח סירובה של המבקשת להתלוות לשוטרים לתחנת המשטרה היו הם רשאים לעצרה. בית המשפט קבע כי האירוע "המביך והלא-נעים", נבע בעיקר מהתנהלות והתנהגות לא נכונה מצד המבקשת, שפעלה, כך התברר, על פי עצה שקיבלה מבאי-כוחה. על פי עצה זו, על המבקשת היה להתייצב בבנק חרף ההודעה שקיבלה בדבר השעייתה מן העבודה, והיא שהתה בבנק חרף דרישות הגורמים המוסמכים שתעזוב את המקום והתנגדה להוראות השוטרים. בנסיבות אלה, קבע בית המשפט כי אין למבקשת אלא להלין על עצמה. על פסק הדין עירערה המבקשת לבית המשפט המחוזי. המשטרה הגישה מצדה ערעור שכנגד, בו הלינה על אי פסיקת הוצאות לטובתה.

ה.

בית המשפט המחוזי דחה הן את הערעור הן את הערעור שכנגד. לאחר שבחן את פסק הדין של בית משפט השלום, עיין בטענות בעלי הדין ושמע את טיעוניהם המשלימים בדיון שקיים, קבע בית המשפט המחוזי כי אין להתערב בקביעותיו ובממצאיו של בית משפט השלום, כמפורט בפסק הדין המנומק, כי ממצאים אלה תומכים במסקנה המשפטית שאליה הגיע, וכי אין לגלות בפסק הדין טעות שבחוק. בית המשפט דחה, כאמור, גם את הערעור שכנגד שהגישה המשטרה. זאת, אף שבית משפט השלום לא נימק את החלטתו להימנע מהטלת הוצאות לחובת המבקשת. עם זאת קבע בית המשפט המחוזי, כי בנסיבות העניין תשלם המבקשת למשטרה הוצאות בערעור בסך כולל של 8,000 ש"ח, וכספי העירבון בסך של 3,000 ש"ח יועברו למדינה על חשבון פסיקת ההוצאות. פסק הדין הגישה המבקשת את הבקשה הנוכחית.

ו.

המבקשת טוענת כי לדיון בשאלה האם נעצרה כדין יש חשיבות ציבורית המצדיקה התערבות של בית משפט זה בגלגול שלישי. למבקשת השגות על פסק הדין דינו של בית המשפט המחוזי, לרבות חוסר ההנמקה בו לפסיקת הוצאות נגדה. זאת במיוחד, כשבמקביל דחה בית המשפט המחוזי גם את הערעור שכנגד שהגישה המשטרה. המבקשת מפרטת את השתלשלות העניין בהרחבה, וחוזרת על טענותיה בדבר הנזקים שנגרמו לה בעקבות מעצרה ושהייתה בתחנת המשטרה במשך כשבע שעות, שבמהלכן נערך בה חיפוש. המבקשת שבה וטוענת, כי בניגוד לאמור בפסק הדין של בית משפט השלום לא זומנה לשימוע אלא לשיחת בירור, וכי מעולם לא נערך לה שימוע.

בנוסף, עתרה המבקשת – כאמור – לעכב את פסק הדין המורה לה לשלם למשטרה הוצאות. במסגרת הבקשה טוענת המבקשת כי ללא עיכוב ההליכים ייגרם לה נזק כבד ותימנע ממנה הזכות להציג את עמדתה. המבקשת מציינת כי מצבה הכלכלי קשה.

ז.

לאחר העיון חוששני כי אין בידי להיעתר לבקשה. רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת אך במקרים המעוררים שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינים הישיר של הצדדים למחלוקת, ואין המקרה שלפנינו - חרף האצטלה העקרונית שהמבקשת מנסה להעטות עליו

- בא בגדר האמור. בסופו של יום, בקשה זו נשענת על שאלה הנוגעת לבעלי הדין בלבד, על פי הנסיבות הייחודיות של המקרה. משכך, אין מדובר בעניינים המעוררים שאלה עקרונית החורגת מגדרי המחלוקת שבין הצדדים הישירים לה. בשיטת משפטנו, זכאי בעל דין לשני ימים שיפוטיים ואלה ניתנו. אוסיף, כי מעיון בפסקי הדין הקודמים בפרשה לא מצאתי כשלעצמי פגם המצדיק התערבות בגלגול שלישי.

ח.

אין בידי איפוא להיעתר לבקשת רשות הערעור, וממילא גם לבקשה לעיכוב ביצוע.