פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
5145/15
לפני:
כבוד השופט נ' הנדל
המבקש:
ירון כהן
נ ג ד
המשיבים:
1. דוד עמיקם
2. ארנון שמיר
3. רוני הדס
4.ליאור דה פיצ'וטו
5. יוסי לוי
6.עוז גורן
7. הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ
בקשת רשות ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע
על החלטות בית המשפט המחוזי תל אביב מיום 21.06.2015; 26.6.2105; 11.7.2015
בה"פ 41063-01-13 שניתנו על ידי כב' השופטת ד"ר מ' אגמון-גונן
בשם המבקש:
עו"ד מיכה צמיר
בשם משיבים 1-6:
עו"ד ד"ר רוי בר-קהן;
עו"ד קלרה פונרוב
בשם משיב 7:
עו"ד טלי וורמברנד
פסק דין
מונחת
בפני בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי
תל אביב בה"פ 41063-01-13 (כב' השופטת
מ' אגמון גונן
) שניתנו
בתאריכים הבאים: 21.06.15, 26.6.15 ו 11.07.15. המבקש טוען כי ההחלטות הנ"ל
סותרות פסק דין חלוט שניתן בתיק זה בתאריך 25.12.13, ולפיכך הן ניתנו בחוסר סמכות.
רקע
1.
המבקש הינו עורך דין המנהל חברה בשם גלובאל פאראגון בע"מ,
שפעלה לשיווק והקמת קבוצות רכישה לנכסי נדל"ן בארה"ב. לקוחות החברה
(להלן:
המשקיעים
) חתמו אל מול המבקש הסכמי נאמנות, בהם הוגדרו המבקש
ועו"ד נוסף כנאמנים. כספי ההשקעה של המשקיעים הופקדו בארבעה חשבונות נאמנות
עבור המשקיעים – הנהנים. בתאריך 25.11.12 הודיעה החברה ללקוחותיה על הפסקת פעילותה,
ולאחר זמן מה הודיע המבקש על היותו פושט רגל. משיבים 1-6 (להלן:
המשיבים
) טענו כי לאחר הפסקת הפעילות, גילו הם "מסכת מצגי [ה]שווא
העולים כדי הונאה חמורה" בנכסים שנוהלו על ידי המבקש בנאמנות. לדבריהם, נחשפו
בחשבונות שלל מעשי הונאה שכללו זיוף מסמכים, דיווחים כוזבים על שיעורי התפוסה
בנכסים, ורווחים מזוייפים. מעשים אלו, לטענתם, גרמו למשקיעים כולם לנזקים בסך
מיליוני שקלים, והם ביקשו לאתר באופן עצמאי את כספיהם שנגנבו.
לשם כך פנו המשיבים בהמרצת פתיחה לבית משפט קמא, ובו דרשו
לקבל צו המורה למבקש, לעו"ד נוסף ולמשיב 7 (להלן:
הבנק
) – אליו
הועברו הכספים ע"י המשקיעים – לקבל את מסמכי הבנק הרלוונטיים של כל חשבונות
הנאמנות אליהם הועברו הכספים, לשם התחקות אחר העברתם. רוב המשקיעים – למעלה מ 400
איש – לא היו רשומים בבנק כנהנים, ולפיכך לא נחשבו כלקוחות בפני הבנק. בכדי לטפל
בהליכים השונים מול הבנק, קיבלו המשיבים את הסכמתם של מרבית המשקיעים לייצגם בהליך
הנוכחי, למעט קבוצה של כמה עשרות משקיעים, שמהם לא התקבלה הסכמה שכזו.
בדיון בבית משפט קמא התנגד המבקש להמרצת הפתיחה בשל חיסיון
עו"ד לקוח שהוא טען שמתקיים בינו לבין לקוחותיו, ולפיכך הוא מנוע על פי דין
ממסירת מסמכים אלו. לדבריו, "ככל שהלקוחות
כולם
יוותרו על החיסיון, לא
תהא מניעה מצידו להיעתר לסעד" (ההדגשה אינה במקור). הבנק התנגד אף הוא לסעד
בהמרצת הפתיחה בשל חיסיון בנק לקוח שקיים כלפי לקוחותיו שלא מסרו את הסכמתם לחשיפת
הפרטים.
2.
בית המשפט המחוזי דן בשתי טענות החיסיון שהועלו על ידי המבקש
והבנק, וקבע כי אכן מתקיימים במקרה דנן חיסיון עו"ד לקוח, וחיסיון בנק לקוח.
בשל כך נקבע כי על המבקש והבנק לחשוף את דפי חשבונות הבנק, למעט פרטיהם האישיים של
המשקיעים שלא נתנו הסכמתם לקבלת המידע. בסופו של פסק הדין נקבע הסעד הבא (ההדגשות
אינן במקור):
"ניתן בזאת צו לפיו על המשיב 1 למסור למבקשים
את כל דפי החשבון הנוגע לחשבונות אלו מיום שנפתחו ועד היום: חשבון נאמנות [...],
למעט פרטיהם של המשקיעים שלא צורפה הסכמתם (
הכוללים שם, מספר זיהוי, פרטי חשבון
בנק וכל פרט מזהה אחר
).
לצורך כך יעביר ב"כ המבקשים למשיב 1, תוך 7
ימים מהיום, רשימה של כל המשקיעים שנתנו הסכמה. המשיב 1 ימחק את פרטיהם המזהים של
המשקיעים שלא יופיעו ברשימה.
כך ימסרו למבקשים דפי חשבון הבנק בהם יופיעו כל
הפעולות, כאשר פרטיהם של המשקיעים שלא נתנו הסכמה ימחקו, אך לא הפעולה שלצידם. כך
ימחק השם ומספר החשבון ממנו נכנס הכסף או אליו הועבר כסף מחשבון נאמנות, אך ניתן
יהיה לראות שבוצעה ההעברה, ניתן יהיה לראות האם כסף נכנס לחשבון או יצא ממנו, וכן
את המועד
."
אולם בכך לא נסתיים הסיפור.
המבקש לא העביר את המידע לידי המשיבים, והם פנו לבנק לשם כך. עם הזמן התגלעו
מחלוקות בין הבנק למשיבים בשאלת היקף המסמכים שעל הבנק למסור. בתאריך 16.02.15
הגישו המבקשים בקשה לביזיון בית המשפט, אשר גררה סדרת התדיינויות בין הצדדים בשאלה
האם הבנק קיים את שנדרש ממנו בפסק הדין. בעקבות כך, נתן בית משפט קמא החלטה
נוספת, בתאריך 21.06.15, ובה כתב כי (ההדגשה אינן במקור): "לגבי האסמכתאות של משקיעים שלא נתנו הסכמה – היה מקום להעביר את האסמכתא תוך השחרת שם המשקיע בלבד , ולא האסמכתא כולה. ככל שדבר זה לא נעשה יש לבצעו".
על כך הגיש המבקש התנגדות, בנימוק כי ההחלטה האמורה עומדת בסתירה לפסק דינו של בית משפט קמא, בו נקבע כי אין לחשוף לא רק את שמם של המשקיעים שלא צירפו הסכמתם, אלא אף את שם החשבון ממנו נכנס הכסף, או שאליו הועבר הכסף, וכן כל פרט מזהה אחר. בהחלטה שניתנה בעקבות התנגדות זו בתאריך 26.06.15, קבע בית המשפט כך (ההדגשות אינן במקור):
"כפי שציינתי בפסק הדין – ימחקו הפרטים האישיים. הכוונה היא לשם, כתובת, מספר זיהוי (ת.ז דרכון, מס. חברה וכיו"ב), העובדה שמדובר בנאמנות, או כל פרט אחר העלול לקשור בין אישיות משפטית לפעולה הבנקאית.
מה שישאר זו התנועה
(העברה, הפקדה, משיכה וכיו"ב) ומספרי החשבונות .
לכך הייתה הכוונה המקורית.
היינו בכל הפעולות שבוצעו לגבי משקיעים שלא ויתרו על חיסיון, תשאר הפעולה ומספר החשבון. כל יתר הפרטים ימחקו."
המבקש הגיש בקשה לביטול ההחלטות המדוברות, בטענה שהן סותרות את פסק הדין המקורי שעליו לא הוגש ערעור, ואינן עומדות בתנאי סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: החוק ) – שעניינו תיקון טעות שנפלה בפסק דין. הבקשה נדחתה, ומכאן בקשת רשות ערעור זו.
דיון והכרעה
3.
החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות ערעור, והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל.
מקריאה פשוטה של פסק הדין שניתן בבית משפט קמא, וההחלטות שניתנו לאחר מכן, קשה שלא לראות את הסתירה המפורשת ביניהם. בפסק הדין נכתב כי " כך ימחק השם ומספר החשבון ממנו נכנס הכסף או אליו הועבר כסף מחשבון נאמנות" ואילו בהחלטה נכתב " מה שישאר זו התנועה [...] ומספרי החשבונות " (ההדגשות אינן במקור). אין מדובר בניסוחים עמומים או לא ברורים, אלא בקביעה מפורטת והחלטית על הפרטים אותם נדרשו הצדדים לחשוף. משקבע בית המשפט כי פרטים אלו חוסים תחת החיסיון במקרה זה, אין הוא יכול לשנות את קביעתו לאחר שקם מכיסאו. על פסק הדין של בית המשפט המחוזי לא הוגש ערעור, והזמן הקבוע לתיקון פסק הדין לפי סעיף 81(א) לחוק – 21 יום – חלף עבר לו זמן רב טרם ההחלטות מושא הבקשה. לפיכך לא קנה לו בית משפט קמא סמכות לשנות את קביעתו בפסק דינו.
4.
בנסיבות העניין, דינן של הקביעות הסותרות בהחלטות נשוא הבקשה להתבטל. לשם הבהירות: אין לחשוף את מספרי החשבונות שמהם או אליהם הועברו כספים של הלקוחות שלא נתנו את הסכמתם לחשיפת הפרטים, או את מספרי הזיהוי שלהם. פסק הדין, על פי לשונו, הוא אשר מחייב את הצדדים. אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ה בכסלו התשע"ו (7.12.2015).
ש ו פ ט