פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א 5170/20
לפני:
כבוד השופט מ' מזוז
המבקשת:
עינת ווילמוט
נ ג ד
המשיב:
ישראל כהן
בקשה לרשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי בירושלים (השופטת
ר' פרידמן
פלדמן
) בע"א
54107-06-20 מיום 23.6.2020
.
בשם המבקשת:
בעצמה
החלטה
1.
בקשה לרשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ר' פרידמן פלדמן ) בע"א 54107-06-20 מיום 23.6.2020, בגדרה נדחתה בקשת המבקשת ובעלה (להלן: בני
הזוג ) לעיכוב ביצוע החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (הרשמת הבכירה ע' בר טל ) בתא"ח 11473-01-20 מיום 27.4.2020, בשל העדר התייצבות לדיון שנקבע בבקשה.
2.
בני הזוג גרו בשכירות בדירת המשיב במושב אדרת אך במשך מספר חודשים נמנעו מתשלום דמי השכירות, לטענתם בשל עיקול שהוטל על חשבונם (לשם שלמות התמונה יצוין כי ערעורם של בני הזוג לבית משפט זה ביחס לעיקול נדחה בפסק דין מיום 27.1.2020,
משלא שילמו אגרה ולא הפקידו עירבון ). משכך, ביום 6.1.2020 הגיש המשיב בקשה לפינוי מושכר לבית משפט השלום בירושלים. ביום 9.2.2020 ניתן בבקשת המשיב פסק דין בהעדר הגנה, במסגרתו נקבע כי בני הזוג יפנו את הדירה לאלתר תוך שהושתו עליהם הוצאות.
בהמשך לכך פנו בני הזוג, הן בעצמם והן על-ידי ב"כ מטעם הסיוע המשפטי, במספר רב של בקשות ופניות שעיקרן ביטול פסק הדין מחמת הצדק ומתן שהות לתשלום דמי השכירות. חרף התנהלותם של בני הזוג, שלא סרו להחלטות בית משפט השלום לאורך ניהול ההליך, ניתנו להם שתי הזדמנויות לביטול פסק הדין בהחלטות מימים 8.3.2020 ו- 24.3.2020, תוך שהודגש כי הדבר נעשה לפנים משורת הדין ונוכח הרצון להימנע מהוצאתם מדירת מגוריהם בזמן התפרצות נגיף הקורונה. ואולם, בני הזוג לא השכילו לנצל את ההזדמנויות שניתנו להם ונמנעו מהסדרת חובם למשיב. משכך, נקבע ביום 27.4.2020 כי פסק הדין מיום 9.2.2020 יוותר על כנו.
3.
ביום 22.6.2020, יום לפני מועד פינויים מהנכס, הגישו בני הזוג ערעור לבית המשפט המחוזי ולצדו בקשה לעיכוב ביצוע. בו ביום ניתנה החלטה בגדרה נקבעה הבקשה לדיון ביום המחרת, 23.6.2020, בשעה 13:00, אך בקשתם של לסעד ארעי נדחתה בשים לב למועד הגשת הערעור והבקשה. אלא מאי? שגם לדיון זה לא התייצבו בני הזוג, לטענתם כי באותה העת ממש בוצע הפינוי מהבית. על כן, דחה בית המשפט את בקשתם.
4.
ביום 23.7.2020, חודש ימים לאחר מתן החלטתו של בית המשפט המחוזי ופינויים מהדירה, הוגשה הבקשה שלפניי , בגדרה שבה המבקשת על הטענות שהועלו בפני בית המשפט המחוזי. באשר למועד הגשת הבקשה, נטען כי החלטת בית המשפט המחוזי הגיעה לידי בני הזוג רק ביום 20.7.2020.
5.
לאחר עיון בבקשה ובהחלטות הערכאות דלמטה החלטתי, בתוקף סמכותי לפי סעיף 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, כי יש לדחות את הבקשה, וזאת לאחר שמצאתי כי הקביעות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי אינן מעוררות שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים וכי מתן רשות ערעור אינו דרוש כדי למנוע עיוות דין. יובהר, כי בנסיבות הענין, כאשר הפינוי שביסוד הבקשה לעיכוב ביצוע התרחש לפני למעלה מחודש ימים, הבקשה אינה אקטואלית עוד.
6.
הבקשה לרשות ערעור נדחית אפוא. בנסיבות הענין אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ו'
באב התש"פ (27.7.2020).
ש ו פ ט