רע"א 5171/00 טל מרדכי נ. מדינת ישראל

העורר מואשם בבית-המשפט המחוזי בחיפה בביצוע עבירות של מעשים מגונים ואינוס נערה כבת 16. כן מואשם העורר בביצוע עבירות של הדחה בחקירה, שיבוש מהלכי משפט, הטרדת עד והפרת הוראה חוקית.

על-פי הנטען בכתב-האישום, ביצע העורר את העבירות האחרונות, על-מנת שהמתלוננת תימנע מלהגיש נגדו תלונה במשטרה.

לאחר שקבע כי קיימות ראיות לכאורה המספיקות למעצר, הורה בית-המשפט המחוזי (השופט יצחק דר) על מעצרו של העורר עד תום הליכי המשפט.

בפתח הערר שהגיש ביקש העורר להורות לשירות-המבחן להגיש תסקיר, והוסיף, כי ראוי להטיל על שירות-המבחן במסגרת זו לשוחח עם הנערה המתלוננת.

נעניתי לבקשה. על-יסוד שיחה עם העורר, ומבלי להיזקק לשיחה עם המתלוננת, הגיע שירות-המבחן למסקנה, כי מסוכנותו של העורר, העולה מכתב-האישום, לא הופרכה בבדיקה, ולפיכך לא המליץ על חלופת-מעצר.

בטיעונו לפניי נכנס בא-כוח העורר לפני ולפנים חומר הראיות והצביע על חולשותיו. במיוחד הוטעם, כי התלונה הוגשה כשנה לאחר המעשה, וכי גם לאחריה לא נעצר העורר. בנסיבות אלה ולנוכח גילו הצעיר ועברו הנקי של העורר, נטען, כי ניתן להסתפק בחלופת-מעצר.

טענות אלה יש לדחות. כבישת עדות של מתלוננת בעבירות-מין אין בה, כשלעצמה, כדי להפחית ממשקל עדותה כהוא זה. שכן, המקור לכבישת העדות הוא ברוב המקרים רגשות פחד ובושה. בוודאי כך הוא הדבר בענייננו, כאשר, על-פי הנטען בכתב-האישום, איים העורר על המתלוננת ואף היכה אותה בכדי למנוע ממנה מלהתלונן על מעשיו.

מסוכנותו של העורר עולה, כאמור, מכתב-האישום. אין בעובדה שבתקופת השנה שחלפה מאז המעשה לא מימש העורר את איומיו כלפי המתלוננת, כדי להפחית ממסוכנותו, שהלוא בתקופה זו היא אכן נמנעה מלהתלונן נגדו. אכן, משהוגשה התלונה, נעשו על-ידי העורר, כעולה מכתב-האישום, צעדים שמטרתם שיבוש מהלכי המשפט.

על-אף כל זאת, לנוכח גילו הצעיר ועברו הנקי של העורר, הייתי שוקלת אפשרות לחלופת-מעצר, לו הייתה בעניין זה המלצה חיובית מאת שירות-המבחן. אך, כאמור, שירות-המבחן לא ראה להמליץ על חלופה שכזו.

בנסיבות אלה ברור, כי לא ניתן להיענות לבקשת בא-כוח העורר להסתפק בחלופת-מעצר.

אשר-על-כן, אני דוחה את הערר.