רע"א 5180/03 שרון סחר בע"מ נ. רם בכר

זוהי בקשה לרשות ערעור על שתי החלטות בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד ס. הנשיא י' גרוס, כבוד השופטת א' קובו, וכבוד השופטת מ' רובינשטיין) במסגרתן נעתר בית המשפט לבקשת המשיבים ועיכב את ביצועו של פסק הדין שניתן נגדם בבית משפט השלום, ודחה את בקשת המבקשת לבטל את החלטתו זו.

המבקשת, שרון סחר בע"מ, הינה חברה פרטית העוסקת בשיווק ומכירה של מוצרי נייר בישראל. המשיבים הינם שותפים בעסק לעבודות דפוס, "דפוס ירון", הממוקם בכפר סבא. המבקשת הגישה תביעה, נגד המשיבים, לבית משפט השלום בכפר סבא, לתשלום חובות שלא נפרעו, בגין מוצרי נייר שונים שסופקו למשיבים. בית משפט השלום (כבוד השופטת נ' מימון-שעשוע) קיבל את תביעתה של המבקשת ופסק כי על המשיבים לשלם למבקשת את מלוא סכום התביעה (להלן: פסק הדין).

המשיבים פנו לבית משפט השלום בבקשה לעיכוב ביצוע עד למתן הכרעה בערעור על פסק הדין. בית משפט השלום דחה את בקשתם בקובעו, כי הלכה היא, כי פסק דין שעניינו תשלום כספי לא יעוכב. המשיבים פנו, על כן, לערכאת הערעור, בית המשפט המחוזי, בבקשה לעיכוב ביצוע, מהטעם שביצוע פסק הדין יביא לקריסת עסקם, ולנזק כלכלי בלתי הפיך להם ולעובדיהם (להלן: בקשת העיכוב הראשונה). בית המשפט המחוזי (כבוד ס. הנשיא י' גרוס), בהחלטתו מיום 23.3.2003, דחה את בקשת המשיבים בקובעו, כי המדובר בחיוב כספי גרידא, וכי לא שוכנע, כי ביצוע פסק הדין ייצור מצב בלתי הפיך. ביום 13.4.2003, שבו ופנו המשיבים לבית המשפט המחוזי ב"בקשה להפקדת ערובה בנקאית לצורך עיכוב ביצוע פסק דין ובקשה לעיכוב ביצוע עד למתן החלטה בבקשה הנ"ל". בבקשה זו, טענו המשיבים, כי על אף שבית המשפט דחה את בקשתם הקודמת לעיכוב ביצוע, בית המשפט רשאי לשנות את החלטתו אם השתנו הנסיבות. לגופו של עניין, טענו המשיבים, כי בירור שערכו בבנק העלה, כי בתמורה לשעבוד נכסיהם יסכים הבנק להמציא לידיהם ערבות בנקאית על מלוא סכום פסק הדין. לאור זאת, ביקשו המשיבים מבית המשפט קמא לעכב את ביצוע פסק הדין בתמורה להפקדת ערובה בנקאית (להלן: בקשת העיכוב השנייה).

ביום 13.5.2003, קיבל בית המשפט המחוזי (כבוד ס. הנשיא י' גרוס, כבוד השופטת א' קובו, וכבוד השופטת מ' רובינשטיין) את בקשת העיכוב השנייה, בהעדר תגובה מטעם המבקשת דכאן. המבקשת הגישה בקשה לביטול החלטה זו, והפנתה את תשומת ליבו של בית המשפט המחוזי לתגובתה, שהוגשה במועד, אך עקב קשיים טכניים, שנבעו מהשביתה בבתי המשפט באותה עת, נעלמה מעיניו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קבע, כי גם לאחר עיון בתגובת המשיבה לא השתכנע, כי יש מקום לבטל את החלטתו מיום 13.5.2003. בית המשפט המחוזי ציין כי בנסיבות העניין הפקדת ערובה בנקאית בקופת בית המשפט מאזנת בין הצדדים ועולה עם הבטחת הליך החוב היה והערעור ידחה.

על החלטות אלו הגישה המבקשת את בקשת רשות הערעור שלפני.

המבקשת טוענת כי בית המשפט קמא שגה בכך ששינה את החלטתו בעניין עיכוב הביצוע, שכן בקשת העיכוב השנייה לא הצביעה על שינוי בנסיבות, וכי המקרים בהם בית המשפט ישנה החלטתו בעניין סעד זמני בהעדר שינוי נסיבות הינם מקרים נדירים. המשיבים טוענים כי בקשתם השנייה לא הייתה בקשה לעיון חוזר בבקשת העיכוב הראשונה אלא בקשה נוספת לעיכוב ביצוע כנגד הפקדת ערובה בנקאית, וסומכים ידיהם על החלטות בית המשפט המחוזי בעניין בקשת העיכוב השנייה.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה, נחה דעתי, כי אין מקום להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי. בנסיבות המיוחדות שנוצרו, הראשונות והאחרונות, היה טעם בהחלטה שבמחלוקת ומכל מקום לא שוכנעתי כי קמה עילה להתערב בה. בית המשפט איזן כראוי בין השיקולים המתחרים במקרה זה ובחירתו ראויה.

הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.