רע"א 5182/18 האני אבו סמרה נ. אלכס סקלר

1.

בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (הנשיא ר' שפירא והשופטות ב' טאובר ות' נאות פרי ) מיום 5.6.2018 בע"א 68994-01-18, בגדרו נדחה ערעורם של המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (השופט א' דורון ) מיום 20.12.2017 בת"א 38771-06-13 אשר דחה תובענה הצהרתית לביטול פסק דין שהגישו נגד המשיב, ומאידך קיבל את תביעתו הכספית של המשיב נגדם.

2.

תחילתם של ההליכים בין הצדדים בהסכמי הלוואה שנחתמו בין המבקשים לבין המשיב אשר ניהלו במשך כ-15 שנים מערכת יחסים חברית קרובה. במסגרת מערכת יחסים זו נערכו חמישה הסכמים שהסדירו מספר הלוואות שניתנו להם בסך כולל של 310,000$. על הסכמים אלו היו חתומים המבקשים ואודותיהם לא הייתה מחלוקת בין הצדדים. הסכמים נוספים עליהם התנוססו חתימות המבקשים ואשר מהם הם התנערו בתואנה שחתימותיהם זויפו, הובילו את הצדדים לסדרת הליכים משפטיים ארוכה.

3.

במהלך שנת 2009 תבע המשיב את המבקשים בסדר דין מקוצר על סך של 550,000$ אשר שיקף את סכומי ההלוואות להם טען. תביעה זו הוגשה כבקשה מוסכמת למתן פסק דין עליה התנוססו חתימות המבקשים. הבקשה התקבלה וניתן פסק דין מכוחו החל המשיב בהליכי הוצאה לפועל נגד המבקשים (להלן: פסק הדין המוסכם ). ההליכים בין הצדדים לא תמו בכך. המבקשים הגישו תביעה לבית משפט השלום במסגרתה ביקשו לבטל את פסק הדין בטענות של זיוף ומרמה וכן בטענה שהם לא חבים למשיב כלל כספים. המשיב מצדו הגיש תביעה כספית שעניינה הלוואות נוספות אשר נתן לטענתו למבקשים לאחר מתן פסק הדין המוסכם. שתי התביעות נדונו יחדיו, ופסק הדין בהן הוא זה האמור בפסקה 1 לעיל.

4.

בפסק דינו מיום 20.12.2017 קיבל כאמור בית משפט השלום את תביעת המשיב ודחה את תביעת המבקשים. בפסק הדין התייחס בית המשפט ארוכות לטענת הזיוף ובחן את האותנטיות של כל אחד ממסמכי הלוואה והשעבוד אשר נטענה לגביו טענת זיוף. נקבע כי המבקשים לא עמדו בנטל להוכיח את טענת הזיוף וכי ממכלול העדויות והראיות עולה כי הבקשה לקבלת פסק הדין המוסכם הוגשה בהסכמתם ובחתימתם וכך גם חתימתם על הסכמי הלוואה נוספים.

אשר לתביעת המשיב נקבע כי הוא הרים את הנטל להוכיח כי החתימות המופיעות על הסכמי ההלוואה הנוספים הן אותנטיות. צוין כי עדויותיהם של המבקשים התאפיינו בחוסר מהימנות קיצוני תוך שהן סותרות עדויות וראיות מוצקות ואף את עצמן. לעומת זאת, תביעת המשיב נשענה על אדנים מוצקים שכללה עדויות ואסמכתאות המתעדות העברות בנקאיות בתאריכים בהם נחתמו הסכמי ההלוואה. משכך, תביעת המבקשים לביטול פסק הדין נדחתה ובית המשפט הורה כי הליכי ההוצאה לפועל מכוח פסק הדין ימשכו. תביעתו הכספית של המשיב התקבלה והמבקשים חויבו לשלם לו את סכום התביעה כפי שעלה מהסכמי ההלוואה בסך כולל של 2,344,783 ₪.

5.

על פסק הדין הגישו המבקשים ערעור לבית המשפט המחוזי במסגרתו טענו כנגד קביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור בהסתמך על תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ) לאחר שקבע כי ממצאיו של בית משפט השלום עולים בקנה אחד עם מכלול הראיות בתיק, ועם המסקנה המשפטית אליה הגיע, ולא נמצאה בפסק דינו טעות שבחוק.

6.

מכאן הבקשה שלפני, בה טוענים המבקשים כי לא היה מקום להשתמש בתקנה 460(ב) מאחר שהתקיימו בפסק הדין של בית משפט השלום טעויות משפטיות. עוד טוענים המבקשים להטעיית בית המשפט מצד באי כוחו של המשיב וכן טוענים לחוסר תום לב ושימוש לרעה בהליכי משפט. כן מעלים המבקשים טענות כנגד פסק הדין המוסכם.

7.

דין הבקשה להדחות. הבקשה אינה מגלה עילה המצדיקה מתן רשות ערעור ב" גלגול שלישי " - רשות אשר לא תינתן אלא במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית שהשלכותיה חורגות מעניינם הפרטני של הצדדים להליך (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינה של הבקשה נטוע כולו בנסיבות העובדתיות הקונקרטיות הקשורות לסכסוך בין המבקשים למשיב, והיא אינה מעוררת כל שאלה בעלת חשיבות כללית. טענות המבקשים אשר נידונו על ידי בית משפט השלום בפסק דין אשר נומק כדבעי, הן טענות "ערעוריות" מובהקות הנוגעות לנסיבות הקונקרטיות של המקרה, ואינן מעלות כל שאלה המצדיקה בחינה ב"גלגול שלישי".

8.

אף לא ניתן לומר כי עיוות דין חמור נגרם כאן. פסק דינו של בית המשפט השלום מניח את הדעת ואינו מצדיק בירור נוסף. כך גם פסק דינו של בית המשפט המחוזי אשר מושתת על העיון בקביעות העובדתיות המפורטות בפסק דינו של בית משפט השלום ולא נראה כי נפל פגם בהפעלת סמכותו הקבועה בתקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי.

9.

אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. משלא נתבקשה תשובה לא אעשה צו להוצאות.