בש"פ 5184/99 מדינת ישראל נ. מרדכי שושני

המדינה מבקשת להאריך בשנית את מעצרם של עשרת המשיבים. בכתב- האישום נטען, כי הבריחו בהרכבים שונים קוקאין במשקל כולל של 1043 ק"ג ממדינות דרום-אמריקה להולנד.

המשפט מתנהל בקצב ראוי. ברם, לנוכח היקפו, ברור כבר עתה, כי הוא לא יסתיים בתקופת הארכת המעצר וכי ידרשו הארכות מעצר נוספות.

ב"כ המשיבים, המתנגדים להארכת המעצר, חזרו על הטענה שהעלו בדיון בבקשת הארכת המעצר הראשונה, והיא, כי בנסיבות אלה אין מקום להאריך את המעצר. טענה זו נדחתה. וכך נכתב בהחלטה:

המחוקק גם שיווה לנגד עיניו מקרים חריגים המחייבים את הארכת תקופת המעצר, ולנוכח האיזון שנעשה בסעיף 61(א) לחוק המעצרים - המשקף כאמור את הכלל - העניק המחוקק בסעיף 62 לחוק המעצרים סמכות הארכה לשופט בית-משפט עליון בלבד, לחזור ולעצור את הנאשם לתקופה קצובה, שאינה עולה על תשעים יום בכל פעם. מובן הוא שיש לעשות שימוש בסמכות זו רק במקרים חריגים.

מקרה חריג שכזה הוא המקרה שבפניי, בו אין שום אפשרות, אפילו תוך ניהול יעיל של המשפט, לסיימו במהלך תשעה חודשים, כאשר המדינה מצד אחד ושמונת הסניגורים מצד שני, נדרשים לחקירת 257 עדים.

השאלה היא, כמובן, אם במהלך התקופה הדרושה לבירור המשפט השיקולים שבגינם נעצרו המשיבים הם עדיין תקפים.

במקרה שבפניי, כאמור, לא הייתה מחלוקת לגבי מסוכנותם של המשיבים, אשר עולה ממהות העבירות בהן הואשמו ואשר לא נסתרה כלל.

לכך יש להוסיף, כי קיים חשש ממשי להימלטותם של המשיבים אשר לכאורה עסקו בסחר בסמים בהיקף כה גדול.

הבקשה להארכה נוספת של המעצר הייתה, איפוא, צפויה וכאמור, אף מוצדקת.

אשר-על-כן, אני מקבלת את הבקשה ומאריכה את מעצרם של המשיבים בתשעים יום, החל מיום כ"ח באב תשנ"ט (10.8.99) או עד למתן פסק-דין בת"פ 468/98 בבית-המשפט המחוזי בנצרת, הכל לפי המוקדם.