רע"א 5189/10 פלוני נ. עיריית חיפה / מחלקה משפטית

1.

זוהי בקשת רשות לערער על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטים ש' שטמר , ח' הורוביץ ו ע' זרנקין ), שבמסגרתו נדחה ערעור שהגיש המבקש על דחיית תביעתו נגד המשיבה. המבקש נפצע במצחו, בהיותו בן כשנתיים, בעת ששהה בגן שעשועים עם אימו ועם אחותו. גן השעשועים הוא בשטחה ותחת פיקוחה של המשיבה – היא עיריית חיפה. הפגיעה התרחשה לאחר שהמבקש, שישב על ספסל, רץ לעבר אימו והתנגש בנדנדה שהייתה סמוכה לאם. אימו של המבקש הצהירה כי עמדה ליד הנדנדה והשגיחה מרחוק על המבקש, שכאמור ישב על ספסל. ברגע מסוים קראה לה בתה ממתקן אחר, וכאשר סובבה את ראשה לעברה, רץ המבקש לכיוונה של האם ונפגע.

2.

המבקש הגיש תביעה לבית משפט השלום כנגד המשיבה בגין הפגיעה – צלקת שנותרה במצחו. בית משפט השלום קבע כי ככול שהיו ליקויים בנדנדה שממנה נפגע המבקש – ועובדה זו לא הוכחה כראוי משנפלו פגמים דיוניים באופן הגשת הראיות לעניין זה – נגעו הם לבטיחות השימוש בנדנדה, והם אינם קשורים בקשר סיבתי לנזק שאירע. בית משפט השלום דחה את טענת המבקש שלפיה היה על המשיבה לגדר את הנדנדה, וזאת מתוקף חובתה להפריד בין מתקנים המיועדים לשימוש ילדים עד גיל 4 לבין מתקנים המיועדים לשימוש ילדים מבוגרים יותר. בית משפט השלום קבע כי החובה לערוך הפרדה כאמור אינה כוללת חובה להקים גדר סביב נדנדות וכי הקמת גדר סביב נדנדות אינה נדרשת אף מתוקף כללי הבטיחות המקובלים. כן קבע בית המשפט כי ממילא לא הוכח שהנדנדה היא מתקן שמיועד לשימוש ילדים מעל גיל 4 בלבד. עוד נקבע כי אף אם הייתה מוקמת גדר סביב הנדנדה, לא היה בה כדי למנוע מן המבקש להגיע אל אימו, שכן הגדר הייתה בהכרח כוללת גם פתח המאפשר להגיע אל הנדנדה. לאור כל זאת נשללה אחריותה של המשיבה לנזקו של המבקש והתביעה נדחתה. יצוין, כי במקומות שונים בפסק-הדין העיר בית המשפט כי אימו של המבקש לא השגיחה עליו כראוי וכי זהו הגורם לפגיעה שסבל.

3.

המבקש ערער על פסק-דין זה לפני בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי החזיק אף הוא בעמדה כי לא ניתן לגדר כל מתקן שילד עלול להיתקל בו, וכי הפיתרון לסכנה הכרוכה במתקנים מסוג זה הוא בהשגחה נאותה של מבוגר. בית המשפט המחוזי הסכים גם עם הקביעה כי לא מתקיים קשר סיבתי בין הליקויים בנדנדה – ככל שאלה קיימים – לבין הפגיעה במבקש. לפיכך דחה בית המשפט המחוזי את ערעורו של המבקש, ומכאן בקשת רשות הערעור שלפני.

4.

המבקש טוען כי בית המשפט המחוזי לא היה מוסמך לקבוע כי אימו של המבקש היא שאחראית לנזקו, משלא הייתה צד להליך, ולא ניתנה לה הזדמנות לטעון בשאלה אם השגחתה הייתה נאותה אם לאו. עוד טוען המבקש כי לגוף העניין שגו הערכאות הקודמות משלא קבעו כי המשיבה אחראית לנזקיו. המבקש סבור כי ישנה הצדקה לדון בעניין זה ב"גלגול שלישי", וזאת עקב החשיבות הציבורית שבשמירה על שלומם של ילדים בגני שעשועים.

5.

דין הבקשה להידחות. בבקשה לא מתעוררת כל סוגיה בעלת חשיבות כללית משפטית או ציבורית, המצדיקה דיון ב"גלגול שלישי". אין חולק כי בטיחותם של ילדים המשחקים בגני שעשועים היא בעלת חשיבות רבה, ואולם קביעותיהן של הערכאות הקודמות אינן כאלה שיש להן השפעה ציבורית רחבה על בטיחות כאמור. ההכרעה בעניין זה התבססה על עובדות המקרה, ועל מידת הצלחתו של המבקש להוכיח עובדות הצריכות לשם הטלת אחריות על המשיבה. משלא נקבעה הלכה בעלת חשיבות משפטית כללית או לכל הפחות בעלת השפעה ציבורית רחבה, אין מקום לערעור שני בעניין זה. עם זאת, ראוי להדגיש כי מתוך פסקי-הדין נשוא בקשה זו עולה בבירור כי שלילת אחריותה של המשיבה לא נבעה ממסקנותיהן של הערכאות הקודמות לגבי נאותות ההשגחה של האם, אלא מטעמים עצמאיים, העומדים על רגליהם גם לבדם. אכן, אילו נמצא כי המשיבה התרשלה, וכי התרשלות זו גרמה לנזקיו של המבקש, היה מקום, על דרך העיקרון, לקבוע את אחריותה של המשיבה, ולא ניתן היה לייחס את הנזק או חלק ממנו לאם, משלא הייתה צד להליך. אולם לא כך היה הדבר, שכן אחריותה של המשיבה נשללה מטעמים שאינם קשורים בהתנהגותה של האם בעת האירוע. הערותיו של בית המשפט, בשתי הערכאות הקודמות, לעניין טיב ההשגחה מצד האם אינן אלא הערות אגב, אם כי לעמדתי ראוי היה כי בית המשפט ינקוט זהירות רבה יותר בטרם יביע עמדה לגבי טיב השגחתה של האם, אשר כאמור לא הייתה צד להליך ויכולתה להתגונן מפני טענות מסוג זה הייתה מטבעה מוגבלת. ואולם – קביעות אלה, כאמור, לא הן שעמדו בבסיס דחיית תביעתו של המבקש ומכל מקום לא מתקיימים במקרה זה התנאים למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי".

התוצאה היא שהבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.