רע"א 5198/20 אליאס רג'א מעלוף נ. חסיב רג'א מעלוף

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 30.6.2020 בת"א 3106-08-17 (השופטת ע' אטיאס ), בגדרה נדחתה בקשת המבקש לחיוב המשיבים בתשלום פיצויים ומימוש ערבויות, בגין נזקים שנגרמו לו בשל צו מניעה זמני שניתן נגדו.

2.

המבקש, אליאס, והמשיבים, חסיב וג'רייס, הם שלושה מבין חמישה אחים שירשו מאביהם המנוח, על-פי צוואתו, את המקרקעין הידועים כחלקה 1 בגוש 19283 בסכנין. בנספח 2 לצוואתו ציווה המנוח כי איש מהאחים לא יהא רשאי למכור, להשכיר או לחלק את חלקו במקרקעין ללא הסכמת כל האחים; וביום 25.1.1987, חתמו חמשת האחים על נספח זה (להלן: תניית הגבלת העבירות ).

בשלב מסוים נודע לחסיב וג'רייס כי בכוונת אליאס למכור לצד שלישי את חלקו או חלקים מחלקו במקרקעין. השניים פנו לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה ליתן צו מניעה זמני, שיורה לאליאס "להימנע מרישום הערות אזהרה ו/או רישום כל עסקה במקרקעין" . בית המשפט לענייני משפחה נעתר לבקשה, והטיל איסור על המבקש "לעשות כל דיספוזיציה בנכס כמפורט בבקשה, לרבות פעולות בניה ו/או הריסה, רישום הערות אזהרה ו/או רישום כל עסקה במקרקעין" (להלן: צו המניעה הזמני ), בכפוף להפקדת ערבון בסך של 5,000 ₪ על ידי חסיב וג'רייס.

3.

ביום 31.10.2017 הורה בית המשפט לענייני משפחה על העברת התיק לבית המשפט המחוזי בחיפה, מחמת חוסר סמכות עניינית. לאחר ההעברה, קבע בית המשפט המחוזי כי צו המניעה הזמני יוסיף לעמוד בתוקפו עד למתן פסק דין בתובענה, אך הוסיף כי הדבר יותנה בהפקדת סך של 45,000 ₪ מאת חסיב וג'רייס, בערבות בנקאית או במזומן, לשם הבטחת נזקיו האפשריים של אליאס.

4.

ביום 13.5.2020 ניתן פסק דין, ובו נקבע כי יש תוקף לתניית הגבלת העבירות שעליה חתמו האחים. לצד האמור, נקבע כי חסיב וג'רייס פעלו בחוסר תום לב בעת שסיכלו את ניסיונותיו של אליאס למכור את זכויותיו במקרקעין. לאור זאת, נקבע כי יש לרכך את תניית הגבלת העבירות המוחלטת העומדת לחסיב וג'רייס, בכל הנוגע ליכולתו של אליאס למכור את הנכס לצדדים שלישיים; וכי זו תומר בזכות קדימה, שלפיה חסיב וג'רייס לא יוכלו להתנגד למכירת זכויות אליאס במקרקעין, אלא אם יחליטו לרכוש אותן בעצמם, בהנחה בשיעור של 10% מההצעה שיציע צד שלישי לאליאס.

5.

משניתן פסק הדין, פנו חסיב וג'רייס לבית המשפט בבקשה לשחרור הפיקדון שהופקד כנגד מתן צו המניעה הזמני. אליאס

מצדו

הגיש

"בקשה לחיוב הנתבעים בתשלום פיצויים ולמימוש ערבויות" , ובמסגרתה טען כי בשל צו המניעה הזמני נמנעה ממנו האפשרות להשכיר את הנכס או למכרו – ובשל כך נגרמו לו נזקים כספיים. מאחר שלשיטתו, הלכה למעשה, נדחתה התובענה, דרש אליאס כי חסיב וג'רייס יחויבו לפצותו בסך של 150,000 ₪, וכי הפיקדון שהופקד ימומש ויועבר אליו.

6.

בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 30.6.2020 נדחו בקשות המבקש לקבלת פיצויים ולמימוש הפיקדון. נקבע כי לא נאמר שאין תוקף לתניית הגבלת העבירות, וכי גם לאחר פסק הדין זכותו של אליאס למכור את חלקו במקרקעין – מוגבלת. מכאן שתביעת חסיב וג'רייס לא נדחתה. הובהר, כי הואיל ולאורך הדרך היו פניו של אליאס מועדות למכירת הנכס, ולא להשכרתו, הרי שפסק הדין כלל לא הכריע לגבי השכרת הנכס לצדדים שלישיים – והעניין לא הוכרע. הודגש, כי לאורך כל שלבי ההליך לא פנה אליאס לחסיב וג'רייס לקבל את הסכמתם להשכרת הנכס. לבסוף צוין, כי ממילא אליאס לא הוכיח את נזקיו מבחינה עובדתית. נוכח האמור, הורה בית המשפט על השבת הפיקדון לחסיב וג'רייס, והותיר את צו המניעה הזמני בשלב זה על כנו.

7.

בעקבות בקשה שהגיש אליאס, הורה בית המשפט לצדדים (ביום 5.7.2020) להגיש תגובתם לסוגיית השכירות, ככל שהם מעוניינים שבית המשפט ישלים את פסק דינו בעניין זה. ביום 12.7.2020 הביעו אליאס, חסיב וג'רייס התנגדות לכך, ובהתאם – פסק הדין נותר כשהיה.

מכאן הבקשה שלפנַי.

8.

לטענת אליאס, שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי צו המניעה הזמני לא אסר על השכרת הנכס, ובקובעו כי התובענה לא נדחתה. ממילא, צו המניעה הזמני הוא שמנע ממנו להשכיר או למכור את הנכס, ועל כן יש לפצותו. אשר לקביעה כי לא הוכח שיעור הנזק שנגרם לו, טוען אליאס כי על פי תקנה 371(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 , הוא אינו נדרש להוכיח את גובה הנזק בכגון דא. עוד מוסיף אליאס, כי ההחלטה להותיר את צו המניעה הזמני בתוקפו ניתנה בחוסר סמכות, ויש בה משום שינוי פסק הדין בדיעבד, מבלי שבית המשפט נתבקש לכך. על כן, לשיטתו, יש לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי מיום 30.6.2020; לחייב את חסיב וג'רייס לפצותו על הנזקים שנגרמו לו, ולהורות על מימוש הערבויות שהפקידו לטובתו; וכן להורות על ביטול צו המניעה הזמני.

9.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות מבלי צורך להידרש לתשובה. הלכה למעשה, טענותיו של אליאס תלויות בשאלה האם צו המניעה הזמני הגביל את זכותו להשכיר את הנכס. עיון בצו המניעה הזמני, שניתן בהתאם למפורט בבקשת חסיב וג'רייס שהוגשה בראשית ההליך, מעלה כי זה אסר על ביצוע פעולות בניה או הריסה ועל רישום הערות אזהרה או עסקאות במקרקעין. כידוע, השכרת נכס לתקופה שאינה עולה על חמש שנים היא פעולה שאינה טעונה רישום (סעיף 79 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 ). מכאן שצו המניעה הזמני לא הגביל את יכולתו של אליאס להשכיר את הנכס בשכירות קצרת טווח. הנזק הנטען אינו נובע אפוא מהוצאת צו המניעה הזמני.

10.

אינני מביע דעה באשר לאפשרות של חסיב וג'רייס להגביל את זכותו של אליאס להשכיר את הנכס מכוח תניית הגבלת העבירות. סוגיה זו לא נבחנה על ידי בית המשפט המחוזי; הצדדים אף בחרו שלא להעמידה לבירור והכרעה. ממילא, אינני נדרש להכריע בה.

11.

אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית .

משלא נתבקשה תגובה, לא אעשה צו להוצאות.