רע"א 5199/14 פלוני נ. פקידת סעד לסדרי דין - לשכת רווחה עיר

1.

מונחת בפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 30.6.2014 (ענ"א 22484-04-14, כבוד השופט ס' ג'יוסי ), במסגרתו נדחה ערעור המבקשת על החלטת בית המשפט לנוער בחיפה (תנ"ז 518/06, כבוד השופטת ע' בן לוי ). בית המשפט לנוער הורה על הארכת תוקף הדרכון לקטינה שהוכרזה כקטינה נזקקת (להלן: הקטינה ), וכן אישר את נסיעתה לטיול בחו"ל עם משפחתה האומנת.

2.

הקטינה הוכרזה, כאמור, כקטינה נזקקת ונמצאת בצו משמורת במשפחה אומנת מזה כ-7 שנים. לקטינה הונפק דרכון והיא ביקשה לטוס עם בני משפחת האומנה לגרמניה במהלך חופשת הקיץ הנוכחית. יצוין כי הקטינה טסה עימם לחו"ל בעבר. המבקשת – אימה הביולוגית – התנגדה להארכת תוקף הדרכון, ולכן פנתה האפוטרופוס לדין של הקטינה לבית המשפט לנוער למתן החלטה בעניין. טענתה העיקרית של המבקשת היא כי בית המשפט לנוער נעדר סמכות עניינית, שכן יציאת קטין לחו"ל מסורה להכרעת בית המשפט לענייני משפחה. בנוסף נטען כי יציאת הקטינה לחו"ל אינה משרתת את טובת הקטינה, משעה שמשפחת האומנה מסיתה אותה כנגד משפחתה הביולוגית. עוד התבקש בית המשפט לחייב את משפחת האומנה בהפקדת ערבות לשם הבטחת חזרתה של הקטינה ארצה.

3.

בית המשפט לנוער דחה את טענות המבקשת. לעניין הסמכות נקבע, בין היתר, כי לבית המשפט לנוער מסורה הסמכות "לתת לקטין או לאחראי עליו כל הוראה הנראית לבית המשפט דרושה לטיפול בקטין או להשגחה עליו כולל לימודיו, חינוכו ושיקומו הנפשי" (סעיף 3(1) לחוק הנוער). מונחים אלה – של טיפול והשגחה על הקטין – יש לפרש בהרחבה, והם כוללים גם את סוגיית היציאה לחו"ל. מבלי לקבוע האם אכן עסקינן בהסתה, הוסיף בית המשפט לנוער כי המקום ליישוב ההדורים אינו במסגרת הבקשה שבפניו. עוד נקבע כי חששה של המבקשת כי הקטינה לא תחזור לארץ נעדר כל בסיס, כפי שמלמד גם ניסיון העבר. על רקע האמור, הורה בית המשפט לנוער על הארכת תוקף הדרכון של הקטינה ואישר את נסיעתה לחו"ל.

הערעור על החלטת בית המשפט לנוער נדחה. בית המשפט המחוזי דן בשאלת הסמכות ובתכליתו של חוק הנוער, וקבע כי חוק בתי המשפט לענייני משפחה לא גרע מסמכותם של בתי המשפט לנוער. עוד נקבע כי בית המשפט לנוער הוא המכיר היטב את נסיבות חייו של הקטין, צרכיו ורצונותיו ועל כן הוא שאמון על טובתו והמתאים ביותר לדון בסוגיית נסיעתו לחו"ל. בית המשפט המחוזי הוסיף כי כל תוצאה אחרת תביא לפיצול דיון מלאכותי ותחטא לטובתה של הקטינה, שאף פנתה בעצמה לבית המשפט בבקשה כי יתיר לה לצאת לחופשה האמורה. יתר טענות המבקשת נדחו אף הן. מכאן הבקשה למתן רשות ערעור שבפניי.

להשלמת התמונה יצוין כי אמש (29.7.2014) ניתנה החלטה שלפיה על המשיבות להגיב לבקשה למתן רשות ערעור בתוך 15 ימים. בין לבין, לפני שעות ספורות הונחו בפניי בקשה לעיכוב ביצוע על ידי המבקשת ותגובה לה מטעם הקטינה. כמו כן הוגשה הודעה דחופה מטעם בא כוח היועץ המשפטי לממשלה בנידון דידן, התומכת בעמדת המשיבות. בהודעה זו נמסר, בין היתר, כי נסיעת הקטינה ובני משפחתה האומנת לגרמניה נקבעה למחר, ה-31.7.2014 .

4.

לאחר שעיינתי בחומר שבפניי, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה למתן רשות ערעור להידחות. המבקשת חוזרת, זו הפעם השלישית, על טענותיה שכבר נידונו באופן נרחב, יסודי ומעמיק על ידי הערכאות קמא. נימוקיהן משכנעים, והבקשה אינה מגלה כל טעם המצדיק את התערבותה של ערכאה זו – קל וחומר שאין בסיס למתן רשות ערעור.

יתרה מכך, הדעת אינה נוחה מהתנהלות המבקשת, אשר בחרה – ככל הנראה במודע ובכוונת מכוון – להשתהות ולהגיש את הבקשה למתן רשות ערעור רק בחלוף 25 ימים ממועד מתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי. גם אז, לא ראתה המבקשת לנכון להגיש לצידה את הבקשה לעיכוב ביצוע, שהונחה בפניי כאמור אך לפני שעות ספורות, ויום לפני הטיסה המיועדת. יצוין כי מכתבי טענותיה של המבקשת עולה כי אף היא ידעה כי הטיסה מתוכננת לראשית חודש אוגוסט. אין בבקשה כל הסבר המצדיק שיהוי זה, העולה בנסיבות העניין כדי חוסר תום לב מצד המבקשת. התנהלותה הדיונית של המבקשת מנסה לקבוע "עובדות בשטח", באופן שאינו ראוי. במיוחד כך משעה שמדובר בנערה צעירה שהביעה את רצונה הברור לנסוע. בהקשר זה יובאו דברי בית המשפט לנוער: "עמדת האם במקרה דנן מעידה על חוסר הבנה כי לקטינה צרכים ורצונות אשר אינם בהכרח עולים בקנה אחד עם רצון בני משפחתה הביולוגית". התקווה היא כי דברים אלה יובנו על ידי המבקשת לא כביקורת אלא ככיוון בונה של הבנה ראויה של המצב, או לפחות חלקו.

לעניין טענת הסמכות די אם אומר, כי איני מוצא לנכון לדון בה במסגרת תיק זה. בטענה זו התקיים דיון מקיף הן על ידי בית המשפט לנוער והן על ידי בית המשפט המחוזי – והיא נדחתה על ידי שניהם. בית המשפט אף רשאי לשקול שיקולים מעשיים בכל שאלה המוצגת בפניו במסגרת בקשה למתן רשות ערעור. בענייננו, שיקולים אלה נוטים במובהק לאי התערבות בהחלטה המתירה לקטינה לטוס לחו"ל. מהחומר עולה כי מדובר בקטינה שנסיבות העבר לא הקלו עימה, וכי הוצאתה ממשמורת והשמתה במשפחת האומנה שיפרה את מצבה. מותר אף להניח, והנחה זו נתמכת בין היתר במסמכים שבפניי, כי הקטינה מצפה לנסיעה בכיליון עיניים וכי אם לא יתאפשר לה לטוס יהיה בכך משום מפח נפש עמוק עבורה.

לכך יש להוסיף, כי ניסיון העבר מלמד כי הקטינה נסעה לחו"ל עם משפחת האומנה מבלי שנסיעה זו עוררה כל קושי או סיבוך. על רקע התקופה הארוכה – למעלה מ-7 שנים – שבהן מצויה הקטינה אצל המשפחה האומנת, בולט העדר כל תשתית לביסוס חששות המבקשת.

5.

על רקע האמור ולנוכח ההתפתחויות שתוארו לעיל, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית מבלי שנדרשת תגובה (חרף החלטתי מיום 29.7.2014). משכך גם מתייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע.

הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.