רע"א 5215/97 נוריאל פינגל נ. מדינת ישראל

השופט ע' ר' זועבי:

המערער היה נשוי במשך 26 שנה לאשתו רות פינגלה, במהלך נישואיהם נתגלעו ביניהם סכסוכים ומריבות על רקע קנאת המערער לאשתו כי הנה מתראה עם גברים אחרים, המריבות החריפו במשך הזמן והמערער איים לפגוע באשתו, וזו מחמת פחדה מאיומיו עזבה את ביתה ועברה לגור בבית אמא. המערער המשיך לאיים עליה בהזדמנויות שונות.

בתאריך 5.3.97 בשעה 15:30 נטל הנאשם מביתו גרזן, הלך לדירה וארב לשובה של אשתו כשהוא מסתתר בחדרה ובשעה 19:30 שבה האשה מעבודתה. המערער ששמע את האשה בבואה הסתתר בחדר מאחורי הוילון והפתיע את האשה והתנפל עליה באמצעות הגרזן שבידו והנחית את הגרזן מספר פעמים על ראשה ופניה וכן על רגליה וידיה ונמלט מהדירה. כתוצאה ממכות הגרזן שהנחית המערער על האשה גרם לה לשבר בעצמות הפנים, לפציעות בקרקפת, בפנים, ברגלים ובידיים וכן לפגיעה בכף יד ימין. בשל מעשים אלה הודה המערער בבית משפט מחוזי בתל-אביב-יפו בעבירת חבלה בכוונה מחמירה עבירה לפי סעיף 329(1) לחוק העונשין התשל"ז 1977. נגזרו עליו אחת עשרה שנות מאסר בפועל.

ערעורו של המערער מופנה כלפי חומרת העונש. עקר טענתו של בא כח המערער שהעונש חורג מחומרתו בנסיבות הענין וכי בית משפט קמא הושפע מעובדות לא נכונות והכוונה לאמור בעמ' 5 לגזר הדין שם בית משפט אמר:

"יחד עם זאת, אין מחלוקת כי הנאשם היה בדירה כל אותו פרק זמן שהמתלוננת כאמור גיששה את דרכה באפלה, גילתה את האמה המתה, הלכה להזעיק עזרה וחזרה לדירה. כל אותו זמן המתין הנאשם בסבלנות כשהוא שומע את כל ההתרחשויות".

ובהמשך נאמר באותו עמ' 5.

"יש משהו כמעט לא ניתן לתארו במילים בעצם העובדה שהנאשם כאמור המשיך בתכנון שתכנן מראש, כאשר הגופה מונחת לנגד עיניו".

בא כוח המערער טוען שעובדות אלה שנקבעו בגזר הדין ושהשפיעו על בית המשפט בהטלת העונש החמור שהוטל אין להן כל בסיס ואם לא היה מציין בית משפט עובדות אלה לא היה מטיל עונש חמור כפי שהוטל.

טענה זו יש לדחותה. גם אם הטענה נכונה מבחינה עובדתית, עדיין אין בה בהכרח כדי לחייב או להצדיק את שינוי העונש. שהרי גם אם בית המשפט המחוזי טעה באחד הנימוקים לעונש שקבע, עדיין השאלה העומדת בפני בית משפט זה היא, אם העונש שנקבע הולם את העבירה, או שהוא עונש מוגזם במידה המצדיקה התערבות של בית משפט זה.

המערער גילה בהתנהגותו כי הוא אדם אכזר, חסר כל רסן ומסוכן. מעשיו חמורים מאד וגם בהתעלם מן הקביעה של בית המשפט המחוזי ביחס לאם נשארו מעשיו חמורים והעונש שהוטל אינו חמור בנסיבות המקרה בהתחשב באופי המזעזע של העבירה בה הורשע.

אי לכך אנו דוחים הערעור.