רע"א 5219/15 פלוני נ. פלוני

1.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטים ס. הנשיא י' שנלר , ס. הנשיא ק' ורדי ו ח' ברנר ) מיום 14.7.2015,

במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב

(כב' השופט י' אליהו ) מיום 11.11.2014.

2.

בין המבקש למשיבה, אשר חיו חיי זוגיות משותפת ללא נישואין ולהם שני ילדים קטינים (להלן: הקטינים ) , נתגלע סכסוך. בעקבות הסכסוך הגישה המשיבה לבית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב (להלן:

בית המשפט ) תביעה למזונות הקטינים, וכן הגישו המבקש והמשיבה לבית המשפט תביעות הדדיות למשמורת על הקטינים.

1.

בפסק דינו המפורט והמנומק מיום 11.11.2014 קבע בית המשפט כי הקטינים יהיו במשמורת המשיבה עד הגיעם לגיל 18 ולמבקש יהיו הסדרי ראיה נרחבים. בפסק דינו עמד בית המשפט על כך שבמקרה דנן לא מתקיימים התנאים לקביעת משמורת משותפת. כן צוין כי התלונות הקשות שהגיש המבקש כנגד המשיבה בטענה שהפעילה אלימות כלפי הילדים לא הוכחו, ואף חמור מכך, התברר כי חלקן הוא תוצר של לחץ ומניפולציות שהפעיל המבקש על הקטינים. בענין המזונות נקבע, כי המבקש ישלם מזונות שוטפים בסך 1,900 ש"ח בחודש עבור כל אחד מהקטינים, ובנוסף לכך יישא במחצית מהוצאות הבריאות והחינוך החריגות. על פסק דין זה הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

2.

בפסק דינו מיום 14.7.2015 דחה בית המשפט המחוזי את ערעורו של המבקש, תוך שקבע כי ניתן היה לאמץ את קביעותיו וממצאיו של בית המשפט לענייני משפחה לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. נוסף על כך קבע בית המשפט המחוזי כי טענותיו הקשות של המבקש כנגד המשיבה על נקיטת אלימות כלפי הקטינים לא מתיישבות עם נכונותו להסתפק רק בשינוי מסוים בהסדרי הראייה (תוספת של יומיים לחודש) ובשינוי מסוים בתשלום המזונות, וזאת במקום לדרוש משמורת בלעדית. בית המשפט התייחס לטענת המבקש נגד התנהלותם של גורמי הרווחה. בענין המזונות הוסיף בית המשפט, כי טענות המבקש לפיהן הוא נושא לבדו בעלויות חוגים מסוימים מעבר לנדרש דינן להידחות, מאחר שהמבקש עושה זאת על דעת עצמו, ויפה שכך שכן הדברים חשובים לו ולילדיו.

3.

ביום 28.7.2015 הגיש המבקש בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ד' גנות ) מיום 26.7.2015 אשר דחתה את בקשתו לעיכוב חילוט ערובה שהפקיד בקופת בית המשפט המחוזי (להלן: בקשת רשות הערעור הראשונה ). בבקשה צוין כי בכוונתו של המבקש להגיש בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. עוד באותו היום הוחלט בבית משפט זה (השופטת ע' ברון ) על מתן צו ארעי המורה על עיכוב ביצוע חילוט הערובה עד למתן החלטה אחרת, על מנת שלא לייתר את הדיון בבקשת רשות הערעור שעתיד היה המבקש להגיש בענין פסק הדין. ביום 31.8.2015 הגיש המבקש את בקשת רשות הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי (להלן: בקשת רשות הערעור השנייה ) .

4.

בבקשת רשות הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נטען כי יש לקבל את הבקשה, לדון בה כערעור ולהורות על משמורת משותפת על הקטינים ועל חלוקה מאוזנת יותר בדמי המזונות השוטפים ובהוצאות החריגות. לטענת המבקש, בית המשפט לענייני משפחה ובית המשפט המחוזי שגו בקביעתם כי המבקש שולל את יכולותיה ההוריות של המשיבה, וטעו בשעה שקבעו, כי טענותיו בדבר אלימות והזנחה מצד האם כלפי הקטינים לא הוכחו. כמו כן, נטען כי טיפול גורמי הרווחה בענין המבקש ומשפחתו היה נגוע במשוא פנים וחוסר תום לב נוכח קשרי חברות בין העובדת הסוציאלית שעסקה בתיק לבין המשיבה ומשפחתה. באשר לתביעת המזונות נטען, כי קביעת בית המשפט לענייני משפחה לענין אומדן הכנסותיה של המשיבה שגויה, והיא התקבלה על בסיס נתונים חלקיים בלבד שעה שהמשיבה לא הגישה את הדו"חות המתבקשים לפי הדין. נוסף על כך, נטען כי בית המשפט המחוזי פטר את המשיבה ללא הצדקה מתשלום עבור חוגי הילדים, בניגוד לקביעת בית המשפט לענייני משפחה.

5.

לאחר עיון הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. המדובר בבקשה לערעור ב"גלגול שלישי", שכל כולה נטועה בעובדות המקרה הספציפי ואיננה מעוררת כל

שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית כללית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982)) . גם לגוף הדברים, הבקשה לא מבססת עילה המצדיקה התערבות בפסק דינו המפורט של בית המשפט לענייני משפחה או בהנמקות שהוסיף בית המשפט המחוזי המחזקות את קביעותיו ומסקנותיו של בית המשפט לענייני משפחה.

למעלה מן הצורך ולמען הבהרת הכללים הדיוניים יוער, כי היה על המבקש להגיש במסגרת הליך נפרד את בקשת רשות הערעור השנייה, ולא לצרפה, כפי שעשה, כבקשה נוספת בהליך שנפתח בגין בקשת רשות הערעור הראשונה. למותר לומר ששגגה דיונית זו לא פגעה בבחינה המהותית של המקרה.