רע"א 522/98 אחימן טובה נ. שר הפנים

1.עתירת המבקשים מכוונת נגד החלטת בית המשפט המחוזי מיום 18.1.98, על שהחליט להעביר את התובענה אשר הוגש ה על ידי המבקשים לנשיא בית המשפט המחוזי, על מנת שיקבעה לדיון בפני שופט אשר מונה גם כשופט של בית המשפט לעניינים מינהליים.

2.אף כי בית המשפט המחוזי לא קבע זאת בהחלטתו, הצדק עם המשיבים, בטענתם שעניינם של המבקשים צריך היה להידון בפני שופט של בית משפט לעניינים מינהליים. זאת, בהסתמך על סעיף 255א'(א) לחוק התיכנון והבנייה, התשכ"ה1965-, אשר הוסף לחוק זה בתיקון 43 שלו, והואיל והתובענה הוגשה לבית המשפט המחוזי לאחר שסעיף זה נכנס לתוקפו.

3.המבקשים טוענים בבקשתם, שטענת המשיבים 4 ו5- בבית המשפט המחוזי, על פיה רק שופט אשר הוסמך לשמש כשופט בבית משפט לעניינים מינהליים יכול לדון בתובענת המבקשים, נועדה לחבל בדיון בהקדם בתובענתם. חשש זה, מתברר, היה חשש שוא, הואיל והתובענה נקבעה לדיון בפני כבוד השופט גורן ליום 19.3.98.

לדיון זה לא התיצבו המבקשים, ועל פי העתק החלטה של כבוד השופט גורן, אשר הומצאה לי על ידי המשיבים, נמחקה תובענת המבקשים. די במחיקה זו של התובענה, כדי לייתר את הדיון בבקשה זו לרשות ערעור.

4.בהודעה אשר התקבלה מטעם המבקשים ביום 24.3.98, מצויין כי לא הודע להם על כך שתובענתם הועברה לדיון בפני כבוד השופט גורן, ולא על מועד הדיון שנקבע בפניו. הדבר נודע להם רק מתוך הודעת פרקליטות המדינה. עניין זה בודאי יוברר ויתלבן על ידי בית המשפט המחוזי, אם תוגש לו בקשה לביטול פסק הדין על ידי המבקשים. מכל מקום, על סמך האמור לעיל, דין בקשתם לרשות ערעור היה, בכל מקרה, להדחות.

5.הבקשה לרשות ערעור נדחית. בנסיבות המקרה - אין צו להוצאות.