רע"א 5220/17 חרבי נאבלסי נ. רשות הפיתוח ע"י רשות מקרקעי ישראל באמצעות עמידר ה

1.

בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטים י' שבח , ש' שוחט ,

י' אטדגי ) מיום 11.5.2017 בע"א 33020-05-16, בגדרו נדחה ערעורם של המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופטת ע' ברקוביץ ) מיום 27.3.2016 בת"א 13814-08.

2.

במוקד הסכסוך בין הצדדים עומדים המקרקעין והנכס הנמצאים ברח' 3136 מס' 4 בתל אביב-יפו, הידועים כחלקה 14 בגוש 8991. הנכס כולל דירת קרקע בת 4 חדרים, הול וחדרי שירות, קומת גג ומרתף. המקרקעין מנוהלים על ידי רשות מקרקעי ישראל, הבעלים הרשומים של הנכס, באמצעות עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (להלן: המשיבה ), והמבקשים הינם בני זוג המתגוררים ומחזיקים בנכס. המשיבה הגישה לבית משפט השלום תביעה לפינוי וסילוק ידם של המבקשים מהמקרקעין והנכס.

3.

בית משפט השלום קבע כי בעלותה של המשיבה במקרקעין הוכחה באמצעות נסחי המקרקעין, וזאת למרות שהסדרת ורישום המקרקעין בוצעו לאחר הגשת התביעה. נקבע כי ככל שהיו למבקשים טענות המכוונות לתוצאות ההסדרה, הדרך הייתה פתוחה בפני המבקשים לפנות בהליך מתאים בשלב ההסדרה, ומשלא עשו כן, הרישום בעקבות ההסדר מהווה ראיה חותכת לתוכנו. המבקשים טענו תחילה כי הם בעלי הזכויות בנכס מכוח חזקה נוגדת, בהיותם המחזיקים בנכס מאז שנת 1947, אך בדיון בבית המשפט הודיע בא-כוח המבקשים דאז כי הם מוותרים על הטענה, תוך שמירת זכויותיהם.

עוד נקבע כי אביו המנוח של המבקש 1 היה דייר מוגן בחלק מן המקרקעין, אשר חסה בצילו של חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972 (להלן: החוק ), וכי המבקש 1 עומד בתנאי סעיף 20 לחוק, ולכן הגנת החוק חלה גם עליו. מאחר שהמשיבה לא העלתה בכתב תביעתה כל טענה הנוגעת למעמדם של המבקשים כדיירים מוגנים, נדחתה התביעה לפינוי בכל הנוגע לחלק המקרקעין אשר הוחזק על ידי האב המנוח כדייר מוגן, הכולל רק שניים וחצי חדרים, מטבח ונוחיות, ובית המשפט סימן על גבי תשריט שהוגש לו את החלקים שלמבקשים זכות מוגנת בהם.

באשר ליתר המקרקעין אשר לא נכללו בדירה המוגנת, מעמד המבקשים הוא מעמד של בני רשות מכוח חזקה רבת שנים, אך לאור העובדה שמדובר במקרקעי ציבור רשות זו אינה בלתי הדירה והתבטלה בהגשת התביעה. נקבע כי התביעה התקבלה ביחס לחלק זה של המקרקעין ועל המבקשים לפנותם מכל אדם וחפץ.

4.

על פסק דין זה הגישו המבקשים ערעור לבית המשפט המחוזי, בו שבו וטענו כי היה על בית משפט השלום לדחות את התביעה כולה בשל היותם בעלי חזקה נוגדת בנכס; ולחלופין - כי יש לבטל את תוצאות פסק הדין משום שהחלוקה בין החלקים שיש לפנותם לבין אלה שאין לפנותם איננה ניתנת ליישום בפועל. בית המשפט המחוזי מצא לאמץ את קביעותיו של בית משפט השלום, דחה את ערעורם של המבקשים, והוסיף כי לאחר שבא כוחם הקודם של המבקשים הודיע כי המבקשים מוותרים על הטענה לחזקה נוגדת, לא ניתן עוד להעלות טענה זו בערעור, ופתוחה בפניהם הדרך להגיש תביעה נפרדת בהקשר זה. עוד נקבע כי טענת המבקשים בנוגע לתוצאות פסק הדין נוגעת למעשה לדרך הוצאתו לפועל, ומלבד שבית המשפט לא מצא כל קושי ביישומה, ערכאת הערעור אינה המקום לבררה.

5.

כעת מונחת לפני בקשה לרשות ערעור שהגישו המבקשים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, במסגרתה הם טוענים כי עניינם מעלה שאלות משפטיות עקרוניות וכי פסק הדין פוגע בצורה קשה בזכויותיהם. בין היתר נטען כי, ויתורם על טענה בדבר חזקתם הנוגדת בדיון בבית משפט השלום, תוך שמירת זכויותיהם, אינו מחייב אותם בפני הערכאות האחרות ושגה בית משפט קמא שלא נדרש לטענתם זו.

6.

לאחר עיון בבקשה הגעתי למסקנה כי דינה להידחות, וזאת בלא צורך בתשובת המשיבה. כידוע, על בקשות רשות לערער ב"גלגול שלישי" חלה אמת מידה מצמצמת, לפיה רשות ערעור תינתן רק כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת או במקרים בהם נדרשת התערבות בית משפט זה משיקולי צדק או לשם מניעת עיוות דין חמור (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3 ) 123 (1982)) . עיון בבקשה מגלה כי אין היא עומדת במבחן זה, משטענות המבקשים, חרף ניסיונם להציגן כשאלות משפטיות עקרוניות, נטועות כולן במחלוקת הפרטנית בין הצדדים באשר לקביעת זכויות הצדדים בנכס.

7.

למעלה מן הצורך, אציין כי, למעט מקרים חריגים, בעל דין אכן אינו רשאי להעלות בערעורו טענות חדשות שלא נטענו בפני הערכאה הראשונה, וזאת לאור חוסר האפשרות לבררן כהלכה בלא תשתית ראייתית שאותה ניתן היה להניח בערכאה המבררת בלבד, והפגיעה באפשרות הצד השני להתמודד עם טענות אלה (ע"א 11172/05 אלון נ' מדינת ישראל - משרד הביטחון , פסקה 30 (21.10.2009); ע"א 2962/13 חברת רהיטי פורת בע"מ נ' מסיקה (5.10.2014)). הדברים נכונים ביתר שאת כאשר המבקשים בחרו לוותר על הטענה שהעלו והצהירו על כך בפתח הדיון בבית משפט השלום.

8.

אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. משלא נתבקשה תשובת המשיבה לא אעשה צו להוצאות.