רע"א 5222/01 ילנה טוקמקוב נ. מדינת ישראל

השופטת ד' ביניש :

המערערת הורשעה על פי הודאתה בעובדות בעבירת הריגה ונדונה לשבע וחצי שנות מאסר לריצוי בפועל, ושנתיים מאסר על תנאי.

סיפורה של המערערת הוא סיפור עצוב. המערערת והמנוח שהיה חברה לחיים התגוררו יחדיו במשך מספר חודשים, ובתקופה זו הרתה המערערת. למגינת ליבה של המערערת הביע המנוח באוזניה מספר פעמים כוונה לעזבה, ואף סירב להכיר באבהותו לתינוק שיוולד. ביום 15.11.00, אגב ויכוח שנפל בין השניים, נעלה המערערת את דלת דירתה כדי למנוע מן המנוח לצאת משם, נטלה סכין מטבח ובמהלך הויכוח נעצה את הסכין שאחזה בידה בחזהו. כתוצאה מן הדקירה נגרם למנוח הלם תת-נפחי כאשר הסכין חדרה לריאתו וגרמה לדימום. המערערת עצמה הזעיקה עזרה רפואית, אך חרף המאמצים להציל את המנוח הוא נפטר כתוצאה מן הדקירה. כאמור, המערערת הודתה בעובדות שתוארו בכתב האישום והורשעה בעבירת הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

בגזר הדין נתן בית המשפט המחוזי ביטוי לקושי שבהטלת העונש על המערערת, שכן בינתיים, נולד תינוקה כשהוא יתום מאב והוא מצוי עם אמו בכלא. לבית המשפט קמא הוגש גם תסקיר שירות המבחן אשר גולל את מסכת החיים הקשה של המערערת. המערערת היא ילידת רוסיה שעלתה לישראל לפני מספר שנים וסיימה כאן את לימודיה בטכניון. בגיל צעיר התייתמה מאביה, בצעירותה סבלה סבל רב מנישואיה לבעלה הראשון, וקשריה עם המנוח היו בשבילה תקווה לחיים חדשים. חוות דעת פסיכיאטרית שהוגשה לבית המשפט המחוזי אף עמדה על הפרעה נפשית שהופיעה אצל המערערת בתקופות מסויימות של חייה ועל מצב רגשי מעורער בתקופה בה ביצעה את העבירה. כל אלה הובאו בחשבון על ידי בית המשפט קמא בגוזרו את עונשה של המערערת.

לפנינו טענו הסניגורים המלומדים כי נסיבותיה של המערערת הן יוצאות דופן, במיוחד בשל גורלו של תינוקה הרך, שהיא מתמסרת לטיפולו בין כתלי הכלא. הקטין יוכל לשהות בבית הסוהר רק עד מלאת לו שנתיים, ולאחר מכן ימסר לידי אמה של המערערת המוכנה לטפל בו. הסניגורים טענו בעיקר לקשיים הרבים הצפויים הן לילד והן לאמו כתוצאה מהפרידה שתכפה עליהם, אם לא יופחת עונשה של המערערת.

שקלנו את הטענות ואף שהקשיים לא נעלמו מעינינו, לא ראינו להתערב להקלה בעונש שנגזר. בפרשה זו קופחו חיי אדם, ואף אם מעשה הקטילה לא נעשה מתוך כוונה תחילה, אלא על רקע תחושת מצוקה, אין להתעלם מחומרתו. כל הנסיבות לקולא באו לידי ביטוי בעונש שנגזר, ואיננו רואים כי יש בידינו להפחית מעונש זה.

אשר על כן, הערעור נדחה.