רע"א 5225/09 א.ד.י. מערכות סטריאו ואזעקות לרכב בע"מ נ. מדינת ישראל - אגף

בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"א 2916/04 (כב' השופטים י' שטופמן, ר' בן יוסף ומ' דיסקין) מיום 19.4.2009, בו התקבל בדעת רוב ערעורה של המשיבה על פסק הדין החלקי של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו בת.א. 37461/97 ובת.א. 66191/97 (כב' השופט מ' בן חיים) מיום 16.6.2004.

1.

בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו נדונה שאלת סיווג טובין שיובא לארץ לצורך חישוב תשלום המכס שיש לשלם עבורו. מדובר במכשירי אימובילייזר ("משבת מנוע") אשר יובאו על ידי המבקשת בין השנים 1994-1995. השאלה שהיתה במחלוקת היא האם סיווגו הנכון של הטובין הוא כשל "מנעול" - תוך שימוש במבחן הייעוד, או כמכשיר המבצע ניתוק של המעגלים החשמליים ברכב מנועי לשם מניעת ביצוע פעולת ההתנעה - תוך שימוש במבחן המהות. בית משפט השלום קבע כי ראוי שהמכשיר יסווג בפרט המכס 83.01.2010/1, המעניק פטור ממכס וממס קניה על היבוא מארה"ב ומארצות הקהיליה האירופית, של מנעולים מהסוג המשמש לרכב מנועי, שכן לדעתו, האימובילייזר נתפס בכף ההגדרה המרחיבה של הערך 'מנעול'. על פסק דין זה הגישה המשיבה ערעור במסגרתו טענה כי סיווגו הנכון של הטובין צריך להיות תחת פריט המכס 85.36.2049 שעניינו "מכשירים חשמליים למיתוג או להגנת מעגלים חשמליים..., מנתקי מעגלים חשמליים, מהסוג המשמש ברכב מנועי, אחרים...", המחייב תשלום מכס. לדעתה, טעה בית משפט השלום כשהעדיף את מבחן הייעוד והשימוש של האימובילייזר על פני מבחן המהות. המשיבה טענה כי גם על פי מבחן השימוש האימובילייזר הינו מכשיר המבצע חיבורים וניתוקים של מעגלים חשמליים ברכב מנועי ואינו נועל בו דבר.

2.

בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור ברוב דעות. בית המשפט קבע כי על פי כללי הפרשנות שהותוו בע"א 2102/93 מדינת ישראל נ' מירון מפעלי תעשיות

גליל , פ"ד נא(5) 160 (להלן: פרשת מירון ), לא ניתן להתייחס לאימובילייזר כאל מנעול. נקבע כי על פי תיאור מאפייניו מדובר במכשיר חשמלי או אלקטרוני אשר משמש לחיבור או לניתוק מערכות חשמליות ברכב לצורך מניעת אפשרות ביצוע פעולת ההתנעה, ולא לנעילתו או פתיחתו של הרכב, שהרי לשם כך קיים מפתח, הפותח וסוגר את הרכב ומתניע את המנוע. לפיכך קבעה דעת הרוב כי לא ניתן להגדיר אימובילייזר כמנעול. בית המשפט הזכיר כי בשנת 1996 שונתה ההגדרה בצו תעריף המכס וכי מאז קיים פרט מכס ייעודי להגדרת אימובילייזר הקובע כי מדובר ב"משבת לניתוק מערכת ההצתה ברכב מנועי למניעת גניבה". לדעה זו היה, כאמור, רוב הקובע כי המטרה שלשמה מותקן האימובילייזר היא ניתוק המעגלים החשמליים ברכב לשם מניעת ביצוע פעולת ההתנעה, וכי פרט המכס אליו כיוונה המשיבה היה המתאים ביותר לתיאורו במועדים הרלוונטיים. בדעת מיעוט קבע השופט ר' בן-יוסף כי על פי שלבי הסיווג שהוכרו בפרשת מירון בצירוף מבחן השכל הישר, וכן לאור חוות דעת המומחים מטעם המבקשת, תכלית מהותו של האימובילייזר היא מניעת גניבות, שהיא תכלית חברתית ראשונה במעלה. לדעתו יש להעדיף סיווג המקל בנטל המס תוך עידוד שימוש באמצעי המיגון. חיזוק לעמדה זו מצא בפטור שניתן לאימובילייזר ממס קניה. שופט המיעוט השתכנע מחוות הדעת שהוגשו כי האימובילייזר מהווה מנעול המספק הגנה כנגד שימוש בלתי מורשה ברכב, המושגת באמצעות בלימת מערכות החשמל ומניעת התנעה, תפעול והמשך תנועת הרכב.

מכאן הבקשה שלפניי.

3.

המבקשת טוענת כי טעה בית המשפט המחוזי בדחיית עדויות המומחים מטעמה עליהן התבסס בית משפט השלום. לדעתה, העד מטעם המשיבה הוא שנתן את ההוראה השנויה במחלוקת בדבר סיווג האימובילייזר כמכשיר שיש לשלם עבורו מכס ולכן אינו עד אובייקטיבי. בהקשר זה טוענת המבקשת כי לא בכדי סירבה המשיבה לבקש את חוות דעת מחלקת הסיווג בארגון המכס העולמי בנושא הנדון. לדעתה, בית המשפט התעלם מן ההגדרה שהוספה בשנת 1993 בסעיף המשנה לצו תעריף המכס והפטורין ומס קניה על טובין הקולע בדיוק להגדרת אימובילייזר, שהינו מנעול המונע באופן אלקטרוני את הפעלת מערכת ההצתה או המתנע. המבקשת מציינת כי בשנת 1995 הוענק פטור ממס קנייה לכל המנעולים לרכב ולכן ההגדרה משנת 1993 נמחקה. לטענתה, איש הנהלת המכס, תוך נטילת סמכות הנתונה למחוקק המשנה בלבד, הוא שהורה להעביר את סיווג האימובילייזר מפרט אחד למשנהו. מכאן, לדעתה, החשיבות הציבורית לדון בתיק זה. לדעתה, היה מקום כי המשיבה תביא עד אובייקטיבי מטעמה. לגופו של עניין טוענת המבקשת כי ייעודו ושימושו של האימובילייזר הוא מנעול הנועל את מערכות הרכב באופן המונע שימוש בלתי מורשה ברכב. עוד טוענת היא כי כל אימת שהאימובילייזר מופעל הדלתות נעולות חשמלית. יש לדעתה, להעדיף את התכלית החברתית ככלי בפרשנות סעיפי תעריף המכס ומס הקניה, ולפיה ייעודו ומשמעות האימובילייזר כמנעול תואמים יותר את תכלית החקיקה. המבקשת מבקשת לאמץ את חוות דעת המיעוט בבית המשפט המחוזי אשר אימצה את פסק הדין של בית משפט השלום לאור הממצאים שקבע ועל יסוד העדים שהעידו בפניו.

4.

לאחר עיון בבקשה נחה דעתי כי בנסיבות העניין דינה להידחות, חרף חילוקי הדעות שהתגלעו בין השופטים שדנו בתיק דנן בערכאות דלמטה. אכן, שאלות סיווג טובין עולות מידי פעם בפעם בפני ערכאות בית המשפט, כאשר הצדדים חלוקים באשר לאופן הסיווג הנכון של הטובין ועל בית המשפט מוטלת המלאכה להכריע בין העמדות השונות. כך נעשה במקרה דנן ונקבע, על יסוד ההלכה הפסוקה שיסודה בפרשת מירון , כי הכרעה בסיווגם של טובין לצורך חיוב במס כוללת כמה שלבי פרשנות. ראשית, יש להבהיר את טיבם ואת מהותם הפיזיים של הטובין ולבחון את טיב הטובין, את השימוש שנעשה בהם בפועל, את החומרים מהם הם עשויים, את תכונותיהם וכיוצא באלה. לאחר מכן, יש להבהיר את משמעותם המשפטית של פרטי המס הנוגעים לעניין, וזאת, לאור תכלית החקיקה ובהתאם לכללי הפרשנות המקובלים, תוך ניסיון לתחום את קשת הטובין אשר פרט מס זה או אחר חל עליהם. בשלב השלישי יש להתאים בין הטובין ובין פרט המס המתאים לו. ההתאמה בין הטובין לבין פרט המס המתאים, נעשית על פי המהות התפקודית של הטובין, היינו: הייעוד השימושי של הטובין. היו לטובין מספר ייעודים, יסווג הוא על פי ייעודו העיקרי, הדומיננטי. לא אחת קיימת יותר מאפשרות אחת לסיווג, ויש לסווג את הטובין האפשרות המתאימה ביותר לשם הכרעה ובהתחשב בתכלית חקיקת חוקי המס, אשר נועדו להגדיל את הכנסות המדינה ואף להשפיע על עיצובה של תכלית חברתית כלשהי.

5.

במקרה דנן נחלקו הערכאות דלמטה בנוגע לאופן סיווג הטובין. בית משפט השלום קבע כי האימובילייזר נתפס, ביחס למהותו וטיבו, בכף ההגדרה המרחיבה של הערך "מנעול". לעומתו, סברה דעת הרוב בבית המשפט המחוזי כי מטרת התקנת האימובילייזר היא ניתוק המעגלים החשמליים ברכב לשם מניעת ביצוע פעולת ההתנעה. מחלוקת זו שהינה ביישום ההלכות הקיימות על המקרה הספציפי אינה מצדיקה דיון במסגרת ערעור שני, וזאת אף אם נחלקו הערכאות ואף אם קיימת דעת מיעוט. יתרה מכך, במקרה דנן מצויה כיום הגדרה חדשה שהוספה לימים בצו תעריף המכס, ובה הובהרה מהותו של מכשיר האימובילייזר כ"משבת לניתוק מערכת ההצתה ברכב מנועי למניעת גניבה". במצב דברים זה, בו שונתה בינתיים ההגדרה לגבי אימובילייזר וחוסר הוודאות הוסר, לא מצאתי לנכון להעניק למבקשת רשות ערעור לבית משפט זה.

הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.