רע"א 5240/11אלכסנדר באר נ. בנק לאומי

לפניי בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים ש' שטמר , ב' בר-זיו ו ע' זרנקין ), אשר קיבל באופן חלקי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט א' טובי) והורה למשיב לשלם למבקש פיצוי בסך של 75,000 ש"ח בגין הפרת חובה כלפי המבקש וכן שכר טרחת עו"ד.

1.

המבקש שימש מנהל ובעל מניות בחברה (להלן: החברה ) שניהלה חשבון חוזר דביטורי אצל המשיב. בשנת 1995 חתם המבקש על כתב ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום כלפי המשיב שבמסגרתו ערב לכל חובותיה של החברה למשיב. בשנת 1996 שיעבדו המבקש ורעייתו את בית מגוריהם להבטחת חובות החברה למשיב, עד לסכום של 350,000 ש"ח בצירוף ריבית בשיעור המרבי. החברה צברה חובות ובשנת 2000 נקט המשיב הליכים משפטיים נגד החברה והערבים לחובותיה ובהם המבקש ואשתו. הבנק הגיש תביעה כספית בסכום של 826,773 ש"ח נגד החברה, המבקש ושני ערבים נוספים – אחד מהם הוא מר אהוד שגיא (להלן: שגיא ). כמו כן פעל הבנק למימוש המשכנתה האמורה. בחודש ינואר 2002 ניתן פסק דין חלקי, בהסכמת הצדדים, נגד שגיא המחייב אותו לשלם למשיב 70,000 ש"ח. לגבי יתר סכום התביעה ניתנה לו רשות להתגונן.

2.

בחודש מאי 2002 נחתם הסכם פשרה בתביעת המשיב (להלן: הסכם הפשרה ), שבמסגרתו התחייב המבקש לשלם 503,380 ש"ח, שהוגדר בהסכם כ"סכום החוב הכולל". לצורך תשלום סכום זה העמיד המשיב למבקש הלוואה בסך של 764,121 ש"ח שתוחזר בפריסה של 10 שנים. בגדרי ההסכם התחייב המשיב למצות עד כמה שניתן את ההליכים המשפטיים נגד החברה, שגיא והערב הנוסף, כאשר כל סכום שייגבה מהם ייזקף על חשבון חוב החברה למשיב. הסכם הפשרה קיבל תוקף של פסק דין.

3.

בחודש יולי 2002 ניתן צו כינוס נכסים נגד שגיא. ביום 2.2.2003 שלח הכונס שמונה לנכסיו של שגיא הודעה לנושיו, ולמשיב בכללם, בדבר כינוס אסיפת נושים לצורך דיון בהצעת הסדר שהוגשה מטעם שגיא לתשלום סכום של 300,000 ש"ח. ביום 14.2.2003 שלח הבנק הודעה על התנגדות להסדר. ביום 5.3.2003 התכנסה אסיפת נושים לצורך דיון בהסדר הנ"ל. או אז גילה המשיב כי עקב טעות משרדית לא הוגשה מטעמו תביעת חוב. המשיב ביקש להאריך את המועד להגיש תביעת חוב, אך בקשתו נדחתה. ערעור שהגיש על החלטה זו נדחה אף הוא. ביום 26.8.2003 שלח המשיב לב"כ המבקש מכתב המודיע לו על הצעת ההסדר של שגיא, אך לא ציין כי למעשה אין באפשרותו לטעון נגד ההצעה מאחר שלא הגיש תביעת חוב במועד ואין באפשרותו להגישה עוד. משנודע למבקש כי המשיב לא הגיש תביעת חוב כאמור, הוא הגיש תביעה לבית משפט השלום בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהפרת התחייבות המשיב למצות את ההליכים המשפטיים נגד שגיא. המבקש טען כי המשיב הפר את הסכם הפשרה ואת חובות תום הלב, הזהירות והנאמנות. כמו כן טען המבקש כי יש להפטירו מן החיובים שבהתאם להסכם הפשרה על סמך סעיף 55(ג) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973.

4.

בית משפט השלום (כב' השופט א' טובי ) דחה את תביעת המבקש. נקבע כי על אף מחדלו של המשיב לעדכן את המבקש כי איחר את המועד להגיש תביעת חוב וכי בקשתו להארכת מועד נדחתה, עדיין אין לראות בו כמי שהפר חובותיו כלפי המבקש. עוד קבע בית המשפט כי למעשה לא נגרם למבקש נזק של ממש משום שאף אם תביעת המשיב הייתה מוגשת לכונס הנכסים, סביר להניח שהיא הייתה נדחית, מאחר שהמשיב

נושה מובטח שבידיו בטוחה מספקת שדי בה לכסות את מלוא חובו של החייב כלפיו. בית המשפט אף דחה את טענת המבקש שיש להפטירו מהחיוב בציינו שבהסכם הפשרה ויתר על הגנת סעיף 55(ג) הנ"ל. לבסוף נקבע כי אין לייחס למשיב חוסר תום לב לאחר שנמנע מלפנות את המבקש מבית מגוריו ואפשר לו לפרוס את החוב למשך עשר שנים באמצעות מתן הלוואה.

5.

המבקש ערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, שהחליט לקבל את הערעור בחלקו. בית המשפט (כב' השופטים ש' שטמר , ב' בר-זיו ו ע' זרנקין ) הטעים כי הבנק הפר את חובותיו כלפי המבקש כאשר לא עמד בהתחייבותו למצות את ההליכים כלפי שגיא, ובכך שנמנע מלדווח למבקש על המחדל בסמוך לאחר שקרה. בית המשפט עמד על חובותיו המיוחדות של בנק כלפי לקוחו כפי שנקבעו בפסיקתו של בית משפט זה, ומסקנתו הייתה שבהתנהלותו האמורה הפר הבנק את חובת תום הלב המוטלת עליו. עוד נקבע כי אין לקבל את טענת הבנק שלפיה יש לראות בהסכמותיו שלא לממש את בית מגוריו של המבקש וליתן לו הלוואה לטווח ארוך, משום התנהלות בתום לב. בית המשפט הטעים שהמשיב פעל כפי שפעל משיקולים כלכליים וענייניים, ולאו דווקא ממניעים אלטרואיסטיים גרידא. באשר לתוצאה קבע בית המשפט, שעל אף שקיים קושי לאמוד את נזקו של המבקש בנסיבות העניין, יש מקום לפסוק פיצוי על דרך האומדנה. בהקשר זה טען המשיב כי לו תביעת המבקש הייתה מוגשת ומתקבלת, המרב שהיה נפסק בגינה היה 17,844 ש"ח. בית המשפט התרשם שמדובר בהערכה על הצד הנמוך, והעמיד את פיצויו של המבקש על סך של 75,000 ש"ח. טענות אחרות שהעלה המבקש נגד פסק דינו של בית משפט השלום נדחו. המשיב חויב לשלם למבקש שכר טרחת עו"ד בסכום של 30,000 ש"ח.

6.

הבקשה שלפניי מכוונת נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לטענת המבקש, בקשתו מעלה שאלות בעלות חשיבות כללית והשלכה רחבה, החורגות מעניינם של הצדדים למחלוקת: כיצד יש לאמוד את מידת הנזק שנגרמה ללקוח כאשר הבנק הפר את חובותיו כלפי אותו לקוח; ואם יש מקום להחיל את תורת ההשתק השיפוטי כאשר הבנק טען טענות עובדתיות חלופיות בהליכים שונים. לשיטת המבקש, מקום שבו הבנק הפר את חובותיו המוגברות כלפי לקוח, יש להטיל על הבנק לשאת במלוא פוטנציאל הנזק שנגרם לאותו לקוח, ובמקרה דנן לפטור אותו כליל מחובו לבנק.

באשר לטענת ההשתק השיפוטי נטען כי במסגרת ההליכים שניהל לצורך הוכחת החוב במסגרת הליכי הכינוס של שגיא, טען המשיב כי הוא מעריך ששגיא מסוגל לגייס את מלוא סכום החוב לנושיו, וכי חובו של שגיא לבנק עומד על סכום של 508,000 ש"ח לפחות. לשיטת המבקש, היה מקום להשתיק את הבנק מלטעון אחרת בגדרי תביעתו בבית משפט השלום.

7.

לאחר עיון בבקשה, שוכנעתי כי דינה להידחות אף מבלי לבקש את תשובת המשיב. כידוע, תכלית הדיון בערכאה שלישית היא ללבן שאלות משפטיות בעלות חשיבות כללית ולקבוע בהן הלכה מחייבת (רע"א 4193/11 כראדי נ' נרקיס (לא פורסם, 14.6.2011)). לפיכך, תנאי למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" הוא שבקשת הרשות לערער תעורר שאלה משפטית החורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין בפתרון הסכסוך שביניהם (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). בענייננו, חרף ניסיונו של המבקש להציג את בקשתו ככזו, אין מדובר במקרה המעלה שאלות עקרוניות מהסוג האמור. הבקשה נוגעת לנסיבותיו הקונקרטיות של הפרת חובותיו של הבנק-המשיב כלפי המבקש, ובאופן ספציפי – ליישומן של הלכות קיימות בדבר סיווג החובה שהופרה ואופי הסעד שנפסק לטובת המבקש (ראו: ע"א 8409/04 יעקובי נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ , ס' 8 (2007); סעיף 15 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981; להבחנה בין סעד בגין הפרת חובות אמון לבין סעד בגין הפרת חובות אחרות המוטלות על בנק כלפי לקוחו ובהן: חובת תום הלב וחובת הזהירות, ראו רות פלטו-שנער דיני בנקאות – חובת האמון הבנקאית 70-67, 300-281 (2010)). אף אם אניח לטובת המבקש – לצורך הדיון ומבלי להכריע בדבר – כי נפלה טעות באופן סיווגה של החובה שהופרה כלפיו או בסכום הפיצוי שנפסק לטובתו, אין הדבר מקים עילה להתערבות בית משפט זה (רע"א 8953/09 ליאת שירותי אחזקת מבנים בע"מ נ' עמותת מנוחה נכונה באר שבע

והסביבה (לא פורסם, 4.5.2010)). באשר לטענת המבקש בדבר "השתק שיפוטי", מדובר בהשגה על יישום קונקרטי של הלכה קיימת בעניין, שאף היא אינה מצדיקה מתן רשות לערער על פי אמת המידה האמורה (רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ (לא פורסם, 8.3.2005)).

8.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.