רע"א 5252/07 יעל גונן נ. דולב חברה לביטוח בע"מ ואח'

המבקשת נפגעה בתאונת דרכים, שהיא גם תאונת עבודה, ונקבעה לה נכות על-ידי המוסד לביטוח לאומי. למשיבות ניתנה הרשות להביא ראיות לסתור, ובית המשפט מינה מומחה רפואי. בית המשפט הוסיף והורה כי מסמכים מסוימים לא יועברו לעיונו של המומחה, ובכלל זה "קביעת המל"ל והדו"חות של הועדות הרפואיות). המומחה מסר את חוות-דעתו וממנה עלה כי הובאה לעיונו הודעה בדבר החלטת הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי לגבי נכותה של המבקשת. בשל כך עתרו המשיבות לפסול את חוות-הדעת ובית המשפט המחוזי נעתר לבקשה. מכאן בקשת רשות הערעור שבפני.

דין הבקשה להידחות. כפי שציין בית המשפט קמא, השאלה היום אינה נוגעת לטיב המסמכים שניתן להמציא למומחה הרפואי, אלא לנפקות שיש לייחס להמצאת מסמכים שבהחלטה קודמת נאסרה המצאתם. בית המשפט המחוזי היה ער לכך שפסילת חוות-דעת היא צעד השמור למקרים חריגים, ושגם המצאת מסמכים אסורים למומחה אינה פוסלת מניה וביה את חוות-דעתו. בית המשפט אף הטעים כי לאור מאפייני המסמך הנדון, והעובדה שהמומחה כלל לא הזכיר את המסמך בגוף חוות-הדעת, "במצב הדברים הרגיל, ספק בעיני אם היה מקום לפסילת חוות דעתו עקב כך, בוודאי שלא לפני קבלת תגובתו או חקירתו בנקודה זו". אם בכל זאת בחר בית המשפט לפסול את חוות-הדעת, בנסיבות המקרה הזה, הרי זה משום שהמצאת מסמכי המוסד לביטוח לאומי למומחה נאסרה מפורשות, ו"'תקנת הציבור' מחייבת כי אין לעשות החלטות בית המשפט פלסתר" – כלשונו של בית-המשפט.

בנסיבות העניין, שאלת פסילתה בדיעבד של חוות-הדעת שכבר הוגשה, ובנסיבות הכנתה, הופכת את המקרה לגבולי. לצד השיקול החשוב שהכריע את הכף בהחלטתו של בית-המשפט המחוזי, עומדים שיקולים נוספים, ובכלל זה הזמן הרב שחלף, אי-התייחסות מצד המומחה למסמך המ דובר

בגוף חוות-הדעת, והנחתו של בית המשפט קמא כי המצאת המסמך למומחה נעשתה בתום-לב. בסופו של דבר, אף כי בנסיבות העניין גם החלטה אחרת עשויה היתה לבוא בגדר מתחם הסבירות, לא מצאתי בטענות המבקשת – הן במישור הפרוצדוראלי הן במישור המהותי – עילה להתערבות בשיקול הדעת של הערכאה המבררת.

הבקשה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.