רע"א 5266/20 צדקה ואניס נ. אלון נסים

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 29.6.2020 (ע"א 58907-05-19, סגנית הנשיא י' שבח והשופטים י' אטדגי ו -ש' יעקובוביץ ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגישו המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו מיום 1.4.2019 (ת"א 27607-09-15, השופט י' דלוגין ).

2.

מקורה של הבקשה דנן בסכסוך חוזי שניטש בין המבקשים, בעלים של מספר חלקות קרקע בשטח הסמוך לנמל תל אביב (להלן: החלקות ),

לבין המשיב 1, אדריכל במקצועו (להלן: המשיב ). הסכסוך נסב על חוזה שנחתם בין הצדדים בשנת 2009 בכל הנוגע למתן שירותי תכנון בקשר לחלקות (להלן: חוזה התכנון ). מבלי לפרט, יצוין כי חוזה התכנון כלל התחייבויות שונות, ובכלל זה התחייבות של המבקשים כלפי המשיב שלא יעסיקו אדריכל אחר, כמו גם התחייבות הדדית של הצדדים לכך שלא ימחו או יסבו את זכויותיהם וחובותיהם מכוחו, שלא בהסכמה. כן נקבע בו, כי הפרה יסודית של חוזה התכנון תזכה בתשלום של פיצוי מוסכם.

3.

ביום 14.8.2014 נחתם חוזה אחר בין המבקשים לבין המשיבה 2, ענב ייזום – יורדי הסירה, שהיא שותפות רשומה העוסקת בייזום ושיווק פרויקטים של נדל"ן (להלן: ענב ). בתמצית, חוזה זה נסב על מכירת 49.5% מזכויותיהם של המבקשים בחלקות במתכונת של עסקת קומבינציה במקרקעין (להלן: חוזה הקומבינציה ). במסגרת זו התחייבה ענב, בין היתר, לקבל על עצמה את מלוא ההתחייבויות והזכויות של המבקשים כלפי המשיב מכוח חוזה התכנון.

4.

ביום 29.9.2015 הגיש המשיב תביעה לבית משפט השלום נגד המבקשים וענב. בתביעתו טען המשיב להפרה יסודית של חוזה התכנון, ועתר לכך שייפסק לו פיצוי מוסכם בסך מיליון שקלים. בעיקרו של דבר, המשיב טען כי נודע לו שבכוונתה של ענב להתקשר עם אדריכל אחר. המשיב הוסיף כי העברת זכויותיהם וחובותיהם של המבקשים לידי ענב מנוגדת להוראותיו של חוזה התכנון, משנעשתה ללא הסכמתו מראש. להשלמת התמונה יצוין כי המבקשים וענב מצדם הגישו תביעה שכנגד נגד המשיב בהיקף דומה, ובה טענו כי הוא זה שהפר את חוזה התכנון ולא ביצע את התחייבויותיו מכוחו.

5.

בית משפט השלום קיבל את תביעת המשיב נגד המבקשים, להבדיל מאשר נגד ענב, ודחה את התביעה שכנגד. בעיקרו של דבר, בית משפט השלום קבע כי בחתימה של חוזה הקומבינציה המבקשים הימחו את זכויותיהם וחובותיהם מכוח חוזה התכנון, ללא הסכמת המשיב, באופן העולה כדי הפרה יסודית. בנוסף, נקבע כי המבקשים הפרו אף את התחייבותם להעניק למשיב בלעדיות בשירותי האדריכלות במסגרת הפרויקט שיוקם על החלקות. בשל כך, נקבע כי המשיב זכאי לפיצוי המוסכם שנקבע בחוזה התכנון בסך של מיליון שקלים, לצד הוצאות ושכר טרחת עורך דין.

6.

המבקשים הגישו ערעור על כך לבית המשפט המחוזי, וזה נדחה ברוב דעות. בעיקרו של דבר, בית המשפט המחוזי פסק בדעת רוב של סגנית הנשיא שבח והשופטת יעקובוביץ , כי אין מקום להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט השלום וכי המבקשים הפרו את חוזה התכנון ובדין נפסק למשיב הפיצוי המוסכם. לעומת זאת, השופט אטדגי סבר בדעת מיעוט, כי יש לקבל את הערעור בחלקו ולהפחית את סכום הפיצוי שנפסק.

7.

הבקשה שבפני מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בקצרה, המבקשים חוזרים על הטענות שהעלו בערכאות הקודמות ומדגישים, בין השאר, כי חתימתו של חוזה הקומבינציה אינה יכולה להיחשב להפרה של חוזה התכנון וכי קביעה שכזו מנוגדת לפרשנותו הנכונה. המבקשים טוענים עוד כי הבקשה מעלה שאלות החורגות מעניינם הפרטני ונוגעות להתקשרויות עתידיות בין בעלי מקרקעין לאדריכלים, ועל כן מצדיקה מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי".

8.

לאחר שעיינתי בבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות לפי תקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, וזאת אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים. בניגוד לניסיונם של המבקשים לשוות לה נופך עקרוני, הבקשה אינה מעוררת כל היבט החורג מעניינם הפרטני. היא נטועה בנסיבות המקרה ובממצאים העובדתיים שנקבעו. ממילא אף לא מצאתי כי דחייתה עלולה לגרום לעיוות דין.

9.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.