רע"א 5271/14 דניאל קרייזלבורד נ. סבטלנה ויצמן

המבקש סבור כי המשיבה גרמה נזק לרכבו, ובשל כך הגיש תביעה בבית המשפט לתביעות קטנות. התביעה נדחתה (ת"ק 9493-10-13, כב' השופטת א' דחלה-שרקאוי ). בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט המחוזי – נדחתה אף היא (רת"ק 33068-04-14, כב' השופט י' אברהם ). מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, במסגרתה נטען כי בתי המשפט קמא לא נתנו דעתם על ראיה מסוימת ממנה עולה – לגישת המבקש - שהמשיבה מודה במפורש בחבותהּ.

כפי שהדגיש המבקש, בקשת רשות הערעור דנן מתמקדת בערעור על ממצאיו העובדתיים של בית המשפט לתביעות קטנות. כמובן, אין בכך כדי להכריע את דינה של בקשת רשות הערעור לכאן או לכאן. אולם בה בעת לא ניתן להתעלם ממאפיין זה של הבקשה. הערכאה המבררת מתרשמת באופן בלתי-ישיר ממלוא חומר הראיות, ובשל כך יש לה יתרון יחסי – לעומת ערכאת הערעור - בקביעת ממצאי עובדה ומהימנות. נדמה כי התיק דנן ממחיש היטב יתרון זה: בפני בית המשפט לתביעות קטנות הוצג מלוא חומר הראיות, הן אלו שבכתב והן אלו שבעל פה. כפי הנראה, מדובר בעיקר בתמלילים של שלוש שיחות שהתנהלו בין המבקש למשיבה מחוץ לכותלי בית המשפט, וכן בתיעוד ויזואלי של כלי הרכב. בית המשפט ציין שעל פני הדברים ניתן היה לפרש חלק מהתבטאויותיה של המשיבה, כפי שהן משתקפות מתוך התמלילים, כמעין הודאת בעל דין. ברם לאחר שמיעת הצדדים ועיון במכלול החומר מצא בית המשפט לתביעות קטנות כי המשיבה לא הודתה בשום שלב בגרימת הנזק לרכבו של המבקש, וכי המבקש לא הרים את הנטל המוטל עליו - להוכיח שהמשיבה היא שגרמה לנזקים ברכבו של המבקש. בית המשפט לתביעות קטנות הבהיר כי עיין בכל התמלילים. אף עולה מפסק הדין ששאלת קיומה של הודאה מטעם המשיבה דורשת התייחסות למלוא התמלילים והראיות כדי להגיע למסקנה. לאמור: אין הודאה חד משמעית וברורה כשלעצמה. בית המשפט לתביעות קטנות אף התייחס לנסיבות השיחה בין המעורבים, בחן את הראיות, וקבע ממצאים על פי החומר. בית המשפט המחוזי אימץ את מסקנותיו של בית המשפט לתביעות קטנות. אינני רואה בבקשה שלפניי – בגלגול שלישי - עילה משפטית להתערב במסקנה עובדתית מובהקת זו.

סוף דבר, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה אין צו להוצאות.