פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
5279/11
לפני:
כבוד השופט נ' הנדל
המבקש:
ד"ר משה וינברג עו"ד
נ ג ד
המשיבים:
1. עו"ד דורון אברהם
2. ד"ר משה וינברג ושות' עו"ד
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בתל אביב
מיום 2.6.11
בע"א 39186-01-10 שניתן על ידי כבוד השופטת ר' לבהר-שרו
בשם המבקש:
עו"ד אורלי וידן, ד"ר משה וינברג ושות'
החלטה
1.
המבקש עותר להרשות לו לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (ע"א 39186-01-10, כבוד השופטת ר' לבהר – שרון ) בגדרו נדחה ערעורו על פסק דינו 'החלקי' של בית משפט השלום בתל אביב (ת.א. 41944/08, בש"א 218643/09, כבוד השופט מ' בן חיים ) לפיו נתקבלה בקשת המשיב 1 (להלן: המשיב ) לסילוק אחת מעילות התביעה על הסף.
המבקש והמשיב הינם הבעלים של חברת מואר השקעות בע"מ (להלן: החברה) . החברה רכשה מקרקעין בראשון לציון. לצורך מימון הרכישה נטלו המבקש והמשיב משכנתא על רקע התחייבויותיהם להעמיד בטחונות לחברה בחלקים שווים.
המשכנתא נרשמה על מבנה שבבעלות הצדדים. בשלב מאוחר יותר מכר המשיב למבקש את חלקו במבנה מושא המשכנתא, והתחייב
שהמבנה לא ישמש עוד כבטוחה עבור חלקו במשכנתא. לטענת המבקש, המשיב לא עמד בהתחייבות ובשל כך התנהל הליך בוררות. לדברי המבקש לאחר סיום הליך הבוררות נלקחה הלוואה מבנק הפועלים. המשיב לא עמד בהסכם אליו הגיעו הצדדים בכך שלא העמיד בטוחה לשם נטילת ההלוואה. על רקע האמור הגיש המבקש תביעה לבית המשפט השלום לחייב את המשיב בתשלום בסך 144,000 ₪. בית משפט השלום דחה את התביעה לאחר שקבע שפסק הבורר מהווה מעשה בית דין.
בית המשפט המחוזי אישר את פסיקת בית משפט השלום ומכאן הבקשה למתן רשות ערעור.
2.
לטענת המבקש בית משפט השלום קבע כי פסק הבורר עוסק בכל ההיבטים הקשורים לצדדים ובכללם הסכסוך נשוא ההליך. לעומת זאת מערכת היחסים של הצדדים כבעלי מניות של החברה לא הועמדה מעולם להכרעת הבורר. כן נטען כי בית המשפט המחוזי קבע עובדות חדשות לפיהן ההלוואה שנלקחה מבנק הפועלים היא חלופה של הלוואה קודמת, בעוד בית המשפט השלום דחה את התביעה על הסף מבלי שנתאפשר לצדדים לבצע חקירות ומכאן שהממצאים העובדתיים שנקבעו אינם מבוססים.
בנוסף טוען המבקש כי במועד בו ניתנה ההחלטה מושא הבקשה, הוראות הדין הרלוונטיות קבעו כי היה והוגש ערעור על החלטת שופט שלא לפסול את עצמו יופסק הדיון עד למתן החלטה בעניין הפסילה. חרף האמור בית המשפט נתן את החלטתו בעוד ערעורו של המבקש על החלטת בית משפט השלום שלא לפסול את עצמו היה תלוי ועומד.
3.
לא מצאתי בנימוקי המבקש נימוק משפטי המעלה שאלה עקרונית החורגת מדלת אמותיו של התיק הנדון. שתי הערכאות דנו בעניין והכריעו את התיק על פי התשתית העובדתית שהונחה לפניהם. בית המשפט המחוזי דן בהרחבה בטענות המבקש בדבר השאלה האם פסק הבורר מהוה מעשה בי דין. נפסק כי פסק הבורר מקיף ומתייחס לכלל השאלות העובדתיות ולמחלוקות בין הצדדים, לרבות כל השאלות הכרוכות ברכישת המגרש מושא הסכסוך ובכללן הבטוחות הקשורות לעסקאות השונות. מסקנת בית המשפט המחוזי התבססה על ההתנהלות הדיונית של המבקש לרבות העמדות שהציג. אם כך המצב קצרה הדרך למסקנה שבקשה דנא אינה מעוררת שאלה משפטית ציבורית כללית - שרק היא מצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי.
באשר לטענת המבקש לפיה בית המשפט המחוזי נתן פסק דין בעוד ערעורו בעניין פסלות שופט היה תלוי ועומד, לא מצאתי כי יש מקום ליתן רשות ערעור בשאלה זו. הטעם לכך נעוץ בשינוי חקיקתי שחל בעניין. כפי שציין המבקש, בתאריך 28.5.11 נכנס לתוקפו תיקון (מס' 3) תשע"א – 1011 לתקנות סד"א. סעיף 471ג' (א) לתקסד"א שונה. בעבר, כאשר בעל דין שהודיע לבית המשפט כי הגיש ערעור על החלטה בעניין פסלות שופט, היה חובה על בית המשפט להפסיק את המשפט ולהמתין להחלטה. התיקון שינה את המצב המשפטי וכיום אין חובה להשהות את ההליך המשפטי בשל הגשת ערעור על החלטה בעניין פסלות שופט. כלשון הסעיף: "בעל דין שבדעתו לערער על החלטת שופט בעניין טענת פסלות או בעניין היתר ייצוג יודיע על כך לבית המשפט ומשהודיע כך, יימשך המשפט, זולת אם החליט השופט או המותב, לפי העניין, מנימוקים שיירשמו, שיש להפסיקו". פסק הדין
ניתן לאחר מועד התיקון, אך לטענת המבקש המועד הקובע הוא המועד בו הודיע על כוונתו לערער. מועד אחרון זה נפל טרם התיקון. כך או כך, עסקינן בבקשה למתן רשות ערעור, וניתן לשקול שיקולים מעשיים. לא שוכנעתי כי תצמח כל תועלת מניהול דיון בשאלה המשפטית לאור השינוי החקיקתי. זאת במיוחד כאשר לא נטען בפניי שעילת הפסילה התקבלה.
4.
אשר על כן דין הבקשה להידחות. משלא נתבקשה תשובה אין צו להוצאות.
ניתנה היום, י"ג בשבט תשע"ב (6.2.12).
ש ו פ ט