רע"א 5284/99מאיר אברג'יל נ. מדינת ישראל

המערער הורשע על-פי הודאתו בבית-משפט השלום בתל-אביב בעבירות של החזקת סם לצריכה ושלא לצריכה עצמית, שידול לזיוף, נהיגה בזמן פסילה, שימוש במסמך מזויף והכשלת שוטר במילוי תפקידו.

הוא נידון, לאחר הפעלת עונש מאסר על-תנאי, ל20- חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על-תנאי ופסילה מנהיגה במשך שלוש שנים. כן חוייב המערער בתשלום קנס בסך 7,500 ש"ח או שישה חודשי מאסר תמורתו. בית-משפט השלום קבע, כי הקנס ישולם תוך 30 יום מיום מתן גזר-הדין.

המערער הגיש ערעור לבית-המשפט המחוזי, המופנה כנגד עונש הקנס בלבד. הוא ביקש, על-כן, לעכב את ביצועו של עונש זה. בקשתו נדחתה ומכאן הערעור שבפניי.

טוענת המדינה, המתנגדת בתוקף לעיכוב-ביצוע העונש, כי תשלום קנס הינו הפיך וניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמתו, אם יזכה המערער בערעורו. כן מוסיפה היא ומציינת, כי בידי המערער נתפסו 13,000 ש"ח בעת מעצרו, שהוחזרו לו לפני חודשיים, ועל-כן לא קיים קושי אובייקטיבי בביצוע העונש.

דא-עקא, שתשובת הסניגור לעניין זה היא כי המערער חייב כ50,000- ש"ח לבנק לאומי וכי חשבונותיו שם עוקלו ואין ביכולתו היום, כאשר הוא יושב במאסר, לשלם את הקנס.

השאלה העומדת בפניי היא אם אכן ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמתו. על-פי סעיף 46 לחוק העונשין, תשל"ז1977-, ריצוי מאסר תמורת קנס שלא שולם במועד קודם לריצוי עונש המאסר. העורר עומד להשתחרר מן המאסר שהוטל עליו בעוד שישה חודשים ומועד הערעור טרם נקבע. בנסיבות אלו עלול המערער להישאר במאסר מעבר לתקופה שנגזרה עליו.

אשר-על-כן, אני מקבלת את הערר ומעכבת את תשלום הקנס עד למתן פסק-דין בערעור שהגיש.