רע"א 5300/00 זידפודים לב חיימוביץ נ. עזבון המנוח ייבגני ליונידוביץ וינוקו

1.ביום 11.7.2000 הגיש המבקש, כנגד המשיבים, תביעה בסדר דין מקוצר, בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בסכום של 4,920,000 ש"ח. במסגרת התובענה פנה המבקש לבית המשפט, בבקשה להטלת עיקול זמני, על נכסי המשיבים, לשם הבטחת מימוש המגיע לו על פי תביעתו. תחילה נדחתה בקשתו על-ידי כב' הרשמת בית המשפט, אך בקשתו ה"דחופה וחוזרת למתן עיקול זמני" התקבלה על-ידי שופט בית המשפט קמא במעמד צד אחד, ביום 13.7.2000. בהחלטתו מאותו יום קבע בית המשפט כך (להלן: ההחלטה הראשונה ):

1.ניתן צו זמני כמבוקש.

2.הצו יעמוד בתוקפו עד לדיון במעמד שני הצדדים שיתקיים ביום 17.7.2000 בשעה 9:00 בפני השופט התורן.

3.קיימת התחייבות לפיצוי בגין כל נזק שיגרם למשיבים אם הבקשה תידחה ויסתבר שנגרם נזק.

2.ביום 16.7.2000 החליט בית המשפט קמא בהרכב אחר (להלן: ההחלטה השנייה ) כי על המבקש "להפקיד ערבות בנקאית או סכום במזומן של 50,000 ש"ח, תוך שתיים עשרה שעות". אם לא תופקד הערבות, כך נקבע, יתבטלו הצווים מאליהם, ולא יתקיים הדיון במועד שנקבע בהחלטה הראשונה. החלטה זו, כך מציין המבקש, התקבלה שלא בעקבות פנייתו של מי מן הצדדים, ובהעדרם.

המבקש לא הפקיד את הערבות הנדרשת בתוך פרק הזמן שנקצב לו. לפיכך בוטל צו העיקול. בקשותיו לביטול ההחלטה מיום ה- 16.7.2000, שהביאה לביטול הצווים, נדחו, ובית המשפט קמא הורה לו להגיש מחדש את בקשתו להטלת עיקול זמני. המבקש עשה כן, וביום 21.7.2000 ניתנה ההחלטה, השלישית במספר, עליה נסוב ערעור זה. בהחלטה זו נעתר בית המשפט לבקשה להטלת עיקול כאמור, אך הצו החדש שיצא מלפניו שונה מן הראשון בשניים: ראשית, עיקול שהוטל על פיו מתייחס לכספי המשיבים המופקדים רק בשניים מתוך חמשת הבנקים בהם הוטל עיקול מכוח הצו הראשון. שנית, הצו החדש קובע ערבות בגובה 100,000 ש"ח. נזכיר לעניין זה, כי בהחלטה הראשונה נצטווה המבקש להפקיד כתב התחייבות עצמית, בהחלטה השנייה נצטווה להפקיד ערבות בנקאית או סכום של 50,000 ש"ח במזומנים ואילו בהחלטה נשוא הבקשה נצטווה להפקיד ערבות בסכום של 100,000 ש"ח.

3.המבקש טוען היום, כי יש להשיב על כנה את ההחלטה הראשונה. לדבריו, לא בא כל שינוי במצב הדברים מאז התקבלה אותה החלטה, וממילא אין עילה לשנות מן הצווים הקודמים. לחילופין, הוא מבקש כי, לעניין גובה הערבות, תוטל עליו ערבות בגובה 50,000 ש"ח, כפי שקבע בית המשפט קמא בהחלטתו השנייה.

המשיבים אינם נוגעים בטענותיו של המבקש לגופן. בתשובתם, נדרשים הם לשקול הדעת שהנחה את בית המשפט קמא בעצם היענותו לבקשות העיקול. לשיטתם ראוי להטיל ספק בסיכויי ההצלחה של התביעה, ומכל מקום - כך הם טוענים - לא הוכיח המבקש כי אי מתן הצו עלול להכביד על ביצוע פסק הדין.

החלטתי לדון, מכוח הוראת תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד1984-, כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

דין הערעור להתקבל.

4.בקשת המבקש להטלת עיקול זמני על כספי המשיבים שמשה נשוא למספר החלטות שניתנו בבית המשפט קמא. על ההחלטה הראשונה לא הוגש ערעור ולא נתקיים דיון וממילא לא נשמעה השגה על עצם הצורך בהטלת עיקול; לא נשמעו, בשלב זה, גם טענות כנגד התנאים שנקבעו מלכתחילה לצורך הטלת העיקול. באין ראיה על שינוי שחל במצב הדברים, בין החלטה אחת לרעותה, לא היה מקום לשנות מן הצוים שניתנו מלכתחילה וראוי להשיבם למקומם. כיוון שהמבקש נכון להפקיד את הערבות הבנקאית שנקבעה בהחלטה השניה - תעמוד הוראה זו בעינה.

5.על סמך האמור לעיל, יוטל על נכסי המשיבים עיקול זמני כפי שקבע בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בהחלטתו הראשונה מיום 13.7.2000.

העיקול מותנה בהמצאת ערבות בסך 50,000 ש"ח, כפי שקבע בית המשפט המחוזי בתל-אביב ביום 16.7.2000. סכום זה הופקד כבר במזומן בבית המשפט.

בית המשפט המחוזי בתל-אביב יקיים בהקדם דיון, במעמד שני הצדדים, כפי שנקבע בהחלטתו מיום 13.7.2000. מועד הדיון יקבע על-ידי בית המשפט המחוזי.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.