פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
5301/20
לפני:
כבוד השופט מ' מזוז
המבקשת:
לטי לדרמן
נ ג ד
המשיבה:
עו"ד ליאורה אוחנה
בקשה
לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט
מ' רניאל
) בע"א 42892-06-20 מיום
13.7.2020
בשם המבקשת:
עו"ד דוד אמסלם
החלטה
1.
בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט מ' רניאל ) בע"א 42892-06-20 מיום 13.7.2020, במסגרתו התקבל ערעור המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (השופט א' סלאמה ) בת"א 45190-05-18 ות"א 8376-01-19 מיום 17.5.2020.
2.
בפסק דינו קיבל בית משפט השלום תביעה שהגישה המבקשת נגד המשיבה - עורכת דין שסיפקה למבקשת שירותים משפטיים בשנים 2017-2012 - להשבת כספים שגבתה ממנה המשיבה שלא כדין בדרך של קיזוז שכר טרחתה מכספים שהוחזקו על ידה בנאמנות עבור המבקשת. בית המשפט בחן את סעיפיהם של ארבעה הסכמים שנחתמו בין הצדדים אשר בכל אחד מהם התחייבה המבקשת לשלם למשיבה שכר טרחה בעבור מתן שירות משפטי שונה, ומצא כי באף לא אחד מהם ניתנה הסכמה מפורשת וחד-משמעית לקיזוז שכר הטרחה מכספי המבקשת אשר יתקבלו בנאמנות בידי המשיבה.
3.
כאמור, בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המשיבה, משסבר כי על אף נוסחו המסורבל של ההסכם הראשון שנחתם בין הצדדים, הוסכם בו במפורש כי תשלום שכר הטרחה יכול שיעשה " על דרך הקיזוז " מהכספים שיתקבלו. עוד נקבע כי בכתב התביעה שהוגש לבית משפט השלום לא חלקה המבקשת על קיומה של זכות קיזוז לפי ההסכמים שנחתמו אלא אך הלינה על שיעור שכר הטרחה שנגבה תוך מימוש זכות זו, כאשר במהלך הדיון בתיק ביצעה שינוי חזית אסור והחלה לטעון להיעדר זכות כאמור.
4.
לאחר עיון
בבקשה
ובנספחיה החלטתי, בתוקף סמכותי לפי תקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לדחות את הבקשה לרשות ערעור, וזאת לאחר שמצאתי
כי
פסק דינו של בית המשפט המחוזי
לא
מעורר כל שאלה משפטית
עקרונית
החורגת
מעניינם
של
הצדדים, וכי מתן רשות
ערעור
אינו
דרוש
כדי
למנוע עיוות
דין .
5.
הבקשה לרשות ערעור נדחית אפוא. המבקשת תישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 2,000 ₪.
ניתנה
היום, י"ב באלול התש"ף (1.9.2020).
ש ו פ ט