רע"א 5311/18 מתוקו טעמנה נ. עו"ד דור ויינברג

1.

בקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי" על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת שרה דותן ) בע"א 8590-03-18 מיום 19.6.2018, בגדרו נדחו ערעוריהם של הצדדים שהגישו על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת שרון גלר) בת"א 435-09-15 מיום 23.1.2018. בפסק הדין קבע בית משפט השלום כי דין התביעה שהגיש המבקש להידחות בכל הנוגע לנזקים הממוניים שנגרמו לו, ונפסק לו אך פיצוי בגין

נזק שאינו ממוני.

רקע

2.

בחודש מרץ 2008, בהיותו בן 18, נפגע המבקש בידיו במשחק כדורגל שנערך בבית הספר שבו למד בכפר הנוער ימין אורד בחוף הכרמל (להלן: התאונה ). בחודש אפריל 2013, ייצג המשיב, עורך דין במקצועו, את המבקש בתביעה שהגיש בשמו לבית משפט השלום כנגד חברת הביטוח כלל, מכוח פוליסת ביטוח תלמידים (להלן: התביעה המקורית ). חברת הביטוח כלל הגישה בקשה לסילוק התביעה המקורית על הסף מחמת התיישנות, ובית משפט השלום הורה למבקש להגיש תגובתו לבקשה. משלא הוגשה תגובה מטעם המבקש, הוציא בית המשפט התראה על מחיקת התביעה מחוסר מעש, אולם אף הוראה זו נותרה בלא תגובה. משכך, הורה בית משפט השלום על סילוק התביעה המקורית על הסף מחמת חוסר מעש. בהמשך לכך, הגיש המבקש תביעת רשלנות כנגד המשיב (להלן: תביעת הרשלנות ) בה טען כי המשיב התרשל כלפיו בכך שלא הגיש תגובה מטעמו לבקשה לסילוק התביעה המקורית על הסף, וכן בכך שלא הגיש בשמו תביעת נזיקין כנגד כפר הנוער ימין אורד (להלן: תביעת הנזיקין ).

3.

בית משפט השלום דחה את עיקר תביעת הרשלנות, בין היתר בהתבסס על הלכת אמיתי

(ראו: ע"א 1806/05 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח דוד אמיתי ז"ל , סב(4) 231 (2008) (להלן: הלכת אמיתי )), וקבע כי ככלל, המועד הקובע לתחילת מרוץ תקופת ההתיישנות בתובענה לתגמולי ביטוח תאונות אישיות, הוא מועד קרות התאונה ולא מועד התגבשות הנכות הצמיתה. לפיכך, נקבע כי גם אם המשיב התרשל, ספק אם מתקיים הקשר הסיבתי הדרוש בין התרשלות זו לבין הנזקים שנגרמו למבקש. לעניין זה קבע בית משפט השלום כי אף אם הייתה מוגשת תגובה מטעם המשיב לבקשה לסילוק התביעה המקורית על הסף, סיכוייה להתקבל היו קלושים נוכח התיישנות התביעה. יתר על כן, נקבע כי המבקש לא הוכיח את זכאותו לפיצוי מכוח פוליסת הביטוח, שכן זו האחרונה לא הוגשה כראיה, וכן לא הוצגו ראיות מספקות בדבר סיכוייה של התביעה המקורית להתקבל, לא הוגשו חוות דעת בדבר הנכות שנגרמה למבקש ושיעורה, ולא הוכחו הנזקים האחרים שתבע המבקש. ביחס לאי הגשת תביעת הנזיקין , דחה בית משפט השלום את טענות המבקש ממספר טעמים. בין היתר, נקבע כי המבקש לא פירט את הטענות שיכול היה להעלות כנגד כפר הנוער בתביעה הנדונה. נוסף על כך, נקבע כי בא כוחו של המבקש בתביעת הרשלנות יכול היה להגיש במקביל גם תביעת נזיקין כנגד כפר הנוער, שכן בעת נטילת הייצוג על ידו טרם חלפה תקופת ההתיישנות להגשת תביעה כאמור. לאור כל האמור, דחה בית משפט השלום את עיקר טענותיו של המבקש ביחס לנזקים שנגרמו לו כתוצאה מרשלנותו הנטענת של המשיב. על אף האמור, בית המשפט פסק למבקש פיצוי בסך 10,000 ש"ח בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו כתוצאה מהתנהגות המשיב והפרתו את הסכם הייצוג שנכרת בין הצדדים.

על החלטה זו של בית משפט השלום הגישו המבקש והמשיב ערעור וערעור שכנגד לבית המשפט המחוזי, וזה דחה, כאמור, את הערעורים.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

4.

בית המשפט המחוזי קבע בפסק דינו כי בית משפט השלום יישם נכונה את ההלכה הפסוקה לפיה המועד הקובע לתחילת מרוץ תקופת ההתיישנות בתובענה הנדונה הוא מועד קרות התאונה. כמו כן, בית המשפט המחוזי לא מצא עילה להתערב במסקנות בית משפט השלום בעניין אי הגשת תביעת הנזיקין . נוסף על כך, דחה בית המשפט המחוזי את הטענות שטען המשיב בגדר הערעור שכנגד שהגיש, וקבע כי אכן התנהלותו של המשיב גרמה למבקש נזק לא ממוני.

בסופו של דבר, בית המשפט המחוזי דחה את הערעורים והורה כי כל צד יישא בהוצאותיו. על פסק דינו זה של בית המשפט המחוזי מונחת הבקשה שלפניי.

הבקשה דנן

5.

המבקש סבור כי עילת התביעה המקורית טרם התיישנה במועד הגשת התביעה, שכן המועד הקובע לתחילת מרוץ תקופת ההתיישנות הוא חודש אוגוסט 2010, אותה עת אובחנה נכותו הצמיתה ונקבע כי השברים בפרקי הידיים שלו לא התאחו. בהמשך לכך טוען המבקש, כי התביעה המקורית לא נדחתה מחמת התיישנות, אלא עקב חוסר המעש מצד המשיב. כמו כן טוען המבקש כי יש חשיבות ציבורית להבהיר את הלכת אמיתי , ובהקשר זה מפנה הוא לפסק הדין שנתן בית משפט זה בע"א 2919/07 מדינת ישראל - הוועדה לאנרגיה אטומית נ' עדנה גיא- ליפל , סד(2) 82 (2010) (להלן: ענין גיא- ליפל ), שם נקבע כי המועד הקובע לתחילת מרוץ תקופת ההתיישנות בתובענה הוא זה אשר "אילו היה מגיש התובע את תביעתו לבית המשפט והיה מוכיח את כל העובדות המהותיות היה זוכה בפסק דין" (שם, בעמ' 118). לטענתו, יש להחיל הלכה זו על עניינו.

דיון והכרעה

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה שוכנעתי כי דינה להידחות. הבקשה דנן נוגעת לצדדים להליך זה בלבד והיא אינה מעוררת שאלה שראוי לה, לפי טיבה ומהותה, לזכות לבירור משפטי נוסף במסגרת ערעור "בגלגול שלישי" (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). אוסיף כי עיון בטענות המבקש מעלה כי על אף ניסיונו להציג את בקשתו כבקשה המעלה שאלות משפטיות עקרוניות החורגות מעניינם הפרטי של הצדדים, הבקשה אינה מעלה כל שאלה עקרונית בעלת השלכות רוחב. כמו כן, דחיית הבקשה לא תגרום עיוות דין ממשי המצדיק מתן רשות ערעור. על כן, משלא מתקיימות במקרה זה אמות המידה שנקבעו בפסיקה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", דין הבקשה כאמור להידחות.

7.

למעלה מן הצורך אציין, כי גם לגוף הדברים לא מצאתי שנפלה טעות בפסקי דינם של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי. בית משפט זה הוציא מידיו הלכה ברורה לפיה המועד לתחילת מרוץ תקופת ההתיישנות בתובענה לתגמולי ביטוח תאונות אישיות הוא מועד קרות התאונה, וזאת בכפוף להשעיות שבדין (ראו: הלכת אמיתי ). הלכה זו עומדת בעינה והיא אינה נדרשת לכל הבהרה. הסתמכותו של המבקש על ענין גיא- ליפל אינה ממין העניין שכן אין הנדון דומה לראייה. פסק הדין שניתן בעניין גיא- ליפל כלל לא עסק בתובענה לתגמולי ביטוח תאונות אישיות ואין בו כדי לשנות את הלכת אמיתי או כדי ליצור אי בהירות כלשהי לגביה.

8.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

משלא נתבקשה תשובת המשיב, לא ייעשה צו להוצאות.