רע"א 5324/00 ג.מ. דיסקברי ישראל (1998) בע"מ נ. אפרים מוהר

1.המבקשת היא חברה העוסקת בהפקה ובהפצה של קטלוגים ושל מוספים. ההפצה מתבצעת, בין השאר, באמצעות העיתון "מעריב".

המשיב 1 (להלן: מוהר) הוא שמאי רכב, שהוציא לאור, עד לשנת 1998, מחירוני רכב באמצעות המשיבה 2.

המבקשת התקשרה עם המשיבים 1 ו2- בהסכם (להלן: ההסכם), לפיו יספקו לה המשיבים נתונים מעודכנים באשר למחירם של כלי רכב, משומשים וחדשים, לצורך הפצה כאמור. ההסכם כולל, בין השאר, התחייבות של המשיבים שלא להתחרות במבקשת בהוצאת מחירונים, במשך 3 שנים. המשיבים התחייבו, בהסכם, להעביר למבקשת, מדי חודש בחודשו, את הנתונים הטכניים המעודכנים כשהם ערוכים על גבי תקליטור.

2.ההסכם, כך נטען, לא בוצע. המשיבים 1 ו2- אמורים היו להעביר למבקשת את התקליטור הראשון עד ליום 10.12.99 ואף קיבלו את התמורה בגינו, מראש. אולם, כך טוענת המבקשת, בניגוד למוסכם, לא העבירו המשיבים לידיה את הנתונים במועד ובשל כך לא עלה בידי המבקשת להוציא לאור את המחירון אלא אך בחודש מרץ השנה.

ביום 29.2.2000 הודיעו המשיבים למבקשת במפתיע, על פי טענתה, על ביטול ההסכם, בטענה שהמבקשת הפרה אותו הפרה יסודית. המבקשת דחתה את הודעת הביטול. בדיעבד, כך טוענת המבקשת, התברר לה כי הסיבה לביטול ההסכם היתה נעוצה בהתקשרות המשיבים 1 ו2-, בהסכם עם המשיבה 3, להפצת מחירונים באמצעות העיתון "ידיעות אחרונות".

3.כיוון שכך, הגישה המבקשת, תובענה בבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו, כנגד המשיבים, ובה ביקשה, בין היתר, להצהיר כי הודעת הביטול האמורה ניתנה שלא כדין. כמו-כן, ביקשה סעד של אכיפה. במסגרת התובענה, עתרה המבקשת גם למתן צו מניעה זמני נגד המשיבים, המורה להם לחדול ולהימנע מכל הפקה, הדפסה, שיווק, פרסום או הפצה, במישרין או בעקיפין, של מחירון לרכב משומש, המבוסס בדרך כלשהיא על מסד הנתונים של המשיבים 1 ו2-, וזאת עד למתן פסק דין בתובענה העיקרית.

בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ש' סירוטה) דן בבקשה למתן הסעד הזמני, והגיע למסקנה כי יש ליתן את הצו המבוקש. בהחלטתו, מיום 21.5.2000, קבע בית המשפט כי נראה ש"למבקשת סיכוי להצליח בתובענה, ומשהפרו המשיבים את ההסכם עלול להיגרם לה נזק ויש מקום להענות לבקשה".

לאחר מתן הצו כאמור, קיימו ביניהם הצדדים משא ומתן בנסיון להגיע להסדר. בישיבה שנתקיימה בבית המשפט ביום 16.7.2000, ואשר נועדה לשמיעת ההוכחות בתיק, הצהירו באי-כוח הצדדים כי הגיעו להסדר וכי הם מבקשים שהות לניסוחו.

אלא שבסופו של דבר לא צלחה מלאכתם, ומשלא הושג הסדר, נקבע מועד נוסף לשמיעת ההוכחות. במועד זה בוטל צו המניעה הזמני. בית המשפט נימק החלטתו זו בכך, שהפגיעה במשיב 1 הינה קשה ביותר, כי הצדדים ממילא לא יוכלו לממש את ההסכם ביניהם, ובשל שמכל מקום, אין לכפות על המשיב 1 את מתן השירות נשוא התובענה. בית המשפט פסק כי "אין סיבה שלא לשנות את הסעד זמני שכן כל שאר הדברים ניתנים לפיצוי לפי תוצאות המשפט".

המבקשת עותרת ליתן לה רשות ערעור על ההחלטה האמורה. עוד היא מבקשת כי ינתן לה סעד זמני בערעור, לפיו יעמוד בעינו הצו הזמני, שבוטל - והכל עד להכרעה בבקשת הרשות לערער.

4.המשיבים נתבקשו ליתן תגובה לבקשה. תגובתם נשתהתה בשל שסברו כי תקופת הפגרה אינה באה במנין התקופה שנקצבה להם והסעד הזמני שניתן תחילה על ידי בית המשפט המחוזי שב לתוקף.

לאחר שעיינתי בבקשה למתן סעד זמני בערעור ובכתב התגובה, שבינתיים הוגש, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות.

בית המשפט קמא, גיבש את החלטתו לאחר שמיעת הצדדים, ומתוך הכרותו את הסכסוך המתברר לפניו. הוא נתן דעתו לסיכויי המימוש של ההסכמה אליה הגיעו הצדדים ולאפשרות להעניק פיצויים למבקשת אם הנסיבות יצדיקו זו. בית המשפט מצא כי מאזן השיקולים הנוגעים לעניין אינו מצדיק את הותרת הצו הזמני בעינו. בנסיבות המקרה אין עילה להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט. טענות הצדדים לגופן תבחנה במשפט ומניעת הסעד הזמני לא תימנע מבית המשפט לבחון את הצורך במתן הסעדים המבוקשים כולם בהמשך המשפט או בסופו.

התוצאה היא, שדין הסעד הזמני, שניתן בהחלטתי מיום 10.8.2000, להתבטל.

הבקשה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.