פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בה"ן
5325/99
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
המבקשים
:
1.
לינה זיידמן
2. יורי זיידרמן
נגד
המשיב
:
היועץ
המשפטי לממשלה
בקשה לדחי
ית הבקשה לקביעת שיפוט
מטעם
היועץ המשפטי לממשלה
בשם
המבקשת מס' 1: עו"ד אלק מגן
בשם
המשיב: עו"ד זיוה שמחה
החלטה
1.ביום 8.8.99 פנו המבקשים לבית משפט זה בבקשה לקביעת שיפוט מכוח חוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים), התשכ"ט1969- (להלן: חוק השיפוט בענייני התרת נישואין). בבקשה צויין, כי המבקש מס' 2 הינו יהודי ואילו המבקשת מס' 1 חסרת דת. לפיכך, ועל יסוד הנתונים שפורטו בבקשה ובנספחיה, נתבקשה ביום 17.11.99 חוות דעתו של בית הדין הרבני. ביום 6.3.2001, לאחר קבלת חוות דעתו של בית הדין הרבני, הוגשה הודעה מטעם באת כוח היועץ המשפטי לממשלה ובה בקשה להורות על דחיית הבקשה לקביעת שיפוט מחמת היעדר סמכות.
2.בבקשה נמסר, כי המבקשת מס' 1 התגיירה. על פי תעודת המרת הדת שצורפה לבקשה, ההמרה בוצעה ביום 20.7.99, ונרשמה ביום 5.9.99. עמדתה של באת כוח היועץ המשפטי לממשלה היא, כי בנסיבות אלה הסמכות הייחודית בעניין התרת נישואיהם של המבקשים נתונה לבית הדין הרבני. לפיכך, נטען, חוק השיפוט בענייני התרת נישואין אינו חל בעניינם, ובית משפט זה אינו מוסמך לקבוע שיפוט על פיו.
3.המבקשת מס' 1 בבקשה לקביעת שיפוט מתנגדת לבקשת הדחייה. לטענתה, המועד הקובע לעניין קביעת עדתו של בן הזוג הוא מועד הנישואין. לפיכך, ומאחר שבמועד הנישואין היתה המבקשת חסרת דת ואילו בעלה היה יהודי, הרי שלנשיא בית המשפט העליון הסמכות לקבוע שיפוט בעניין התרת נישואיהם. עם זאת, נוכח העובדה שכיום המבקשת היא יהודיה, מבוקש כי סמכות השיפוט תינתן במקרה זה לבית הדין הרבני.
4.דין טענת המבקשת להידחות. אמת, על פי ההלכה שנפסקה בבית משפט זה, מקום שבן זוג המיר דתו לדת של בן זוגו, חלה הוראת סעיף 4(2) סיפא לפקודת העדה הדתית (המרה) (בה"ן 1215/92 טבול נ' היועץ המשפטי לממשלה , פ"ד מו(3) 719). על פי הוראת הסיפא, במקרה שבני הזוג הפכו חברים לעדה דתית משותפת, לא נשמר השיפוט בידי הערכאה אשר היתה מוסמכת על פי השתייכותם הדתית בזמן נישואיהם, אלא השיפוט מוקנה לערכאה המוסמכת על פי השתייכותם הדתית החדשה. כלום המירה המבקשת את דתה ונכנסה, על כן, תחת כנפי סעיף 4(2) לפקודת ההמרה?
5.תשובתי לשאלה זו היא בשלילה. בעת נישואיה ועובר לגיורה היתה המבקשת חסרת דת. מכאן, שאין המדובר בהמרת דת עליה חלה פקודת העדה הדתית (המרה), שכן לא היתה יציאה מעדה דתית מוכרת (ע"א 98/47 האלו נ' האלו , פ"ד ב' 4; בג"ץ 85/47 שיבלי נ' שיבלי , פ"ד ג' 142; ע"א 566/81 שמואל נ' שמואל , פ"ד לט(4) 399; פ' שיפמן, שם, בעמ' 94). גיורה של המבקשת הגם שבוצע על ידי בית הדין המיוחד לגיור לפני הגשת הבקשה לקביעת שיפוט (20.7.99), נרשם על ידי הממונה על המחוז לענייני המרת דת רק לאחר מכן (5.9.99). עובדה זו עשויה היתה לעורר קושי כפול - ראשית , מהו המועד הקובע לעניין המרת הדת - מועד קבלתה לדת היהודית, או מועד הרישום. שנית , במקרה שמועד הרישום הוא הקובע, האם אכן יתפוס השינוי האמור בסמכויות השיפוט, וזאת למרות שהמרת הדת בוצעה לאחר הגשת ההליך. שתי השאלות אינן פשוטות ויש בהן שיקולים לכאן ולכאן (בנוגע לשאלה הראשונה ראו פ' שיפמן, דיני המשפחה בישראל (מהדורה שניה, תשמ"ה1985-), 85-90; מ' שאווה, הדין האישי בישראל (מהדורה רביעית מורחבת, תל-אביב, התשס"א2001-), 179-180). באשר לשאלה השניה, ראו בה"ן 5120/97 ב' אסמרו נ' אסמרו (לא פורסם)).
6.אולם, בנסיבות המקרה דנן, לא נדרשת הכרעה בשאלות אלה. אכן, בנסיבות המקרה, משאין הדרישה לרישום על פי הפקודה מהווה תנאי קונסטיטוטיבי לתוקפו של הגיור, שוב אין מתעוררת השאלה הבין-זמנית, וניתן לקבוע, כי גיורה של המבקשת תקף החל ממועד ביצועו על ידי בית הדין המיוחד לגיור (פ' שיפמן, שם , 87).
7.כאמור, גיורה של המבקשת בוצע על ידי בית הדין המיוחד לגיור לפני הגשת הבקשה לקביעת שיפוט, ביום 20.7.99, ומכאן שבעת הגשת הבקשה שני המבקשים השתייכו לדת היהודית. בנסיבות אלה, הסמכות הייחודית בעניינם של המבקשים נתונה לבית הדין הרבני (סעיף 1 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג1953-), ואילו בית משפט זה נעדר סמכות לפי החוק (סעיף 1(א) וסעיף 1(ב) לחוק שיפוט בענייני התרת נישואין).
לאור האמור, הבקשה לקביעת שיפוט נדחית.
ניתנה היום, ט"ו בטבת התשס"ב
(30.12.2001).
ה
נ ש י א