רע"א 5357/01 שרה בן עמי נ. זאב בר גוטסמן

המשיב ביקש להיכנס כשותף לעסקי ייצור תריסי ודלתות אלומיניום של חברת אלום סחלב בע"מ (להלן: החברה), אשר בעלי מניותיה היו המבקשת ובעלה. בגדרי חוזה לרכישת מניות בחברה, שעל-פי כותרתו הצדדים לו היו בעלה של המבקשת מצד אחד והמשיב מצד שני, נקבע, בין היתר:

המבקשת המחזיקה ב50- מניות החברה מסכימה במסמך מצורף וחתום על ידה להעביר... 25 מניות ל[משיב]...

...

במידה ויתגלו חילוקי דעות בין הצדדים יובא העניין להכרעת בורר שיקבע על ידי יו"ר ועד לשכת עורכי הדין בחיפה ופסיקתו תהיה סופית ובלתי ניתנת לערעור.

לאחר שנקלעה החברה לקשיים, פתח המשיב בהליכים כנגד המבקשת ובעלה בפני בורר. המבקשת, שיוצגה על-ידי עורך-הדין עמנואל סולומונוב, הגישה לבורר בקשה למחיקת שמה מרשימת הנתבעים בבוררות. בקשתה נתקבלה, לאחר שהבורר קבע כי הגם שמעורבותה של המבקשת בעסקת השותפות עם המשיב היא עמוקה - ובין היתר פעילות החברה נוהלה באמצעות חשבון הבנק של המבקשת, שאף כתבה למשיב מכתב התראה בעניין עבודתו עבור החברה - הרי שנוסח כתב-התביעה אינו מגלה עילות תביעה עצמאיות כנגדה.

כעבור זמן מה הגיש המשיב לבורר, מבלי שעתר לקבלת רשות, כתב-תביעה מתוקן כנגד המבקשת, בעלה והחברה. כתב-התביעה המתוקן הומצא למשרדו של עורך-הדין סולומונוב, ובגדרו נטען, בין השאר, כי המבקשת ובעלה פעלו על-מנת לגרום למשיב להשקיע בחברה שידעו כי היא כושלת, וזאת מבלי שחשפו בפניו את מלוא העובדות אודות מצבה של החברה.

לאחר ששמע ראיות, ובכלל זה את עדותה של המבקשת - אשר עד ישיבת הבוררות שאליה הוזמנה להעיד לא הופיעה לדיוני הבוררות - קבע הבורר במסגרת פסק הבוררות, כי המבקשת הייתה צד להסכם הבוררות וכי לא הועלתה בפניו טענה כנגד צירופה כנתבעת בכתב-התביעה המתוקן. עוד נקבע בפסק הבוררות, כי המשיב הוכיח את תביעתו כנגד המבקשת ולפיכך יש לחייבה, כצד לבוררות, לשלם למשיב סכומי כסף על-פי ראשי נזק שונים.

או אז הגישה המבקשת לבית-המשפט המחוזי בחיפה בקשה לביטול פסק הבוררות. בבקשתה טענה, כי יש לבטל את פסק הבוררות שניתן כנגדה משום שלא הייתה צד להסכם הבוררות, מכיוון שלבורר לא הייתה סמכות לדון בתביעה נגדה, ומן הטעם שלא ניתנה לה הזדמנות נאותה לטעון את טענותיה.

בית-המשפט המחוזי (השופטת שולמית וסרקרוג) קבע שיש להסיק מן המערכת העסקית שנוצרה בין המבקשת ובעלה מחד-גיסא, לבין המשיב מאידך-גיסא, כי בעלה של המבקשת פעל כשלוח של המבקשת; וכי יש לראות את המבקשת, שחתמה על מסמכים נלווים לחוזה רכישת מניות החברה - אשר כלל כאמור תניית בוררות - כמי שהייתה צד לתנייה זו. עוד נקבע, כי בנסיבות העניין, ובמיוחד לנוכח קביעותיו של הבורר עצמו, היה על הבורר להורות על תיקון כתב-התביעה המקורי, ולא על מחיקת המבקשת ממנו. בית-המשפט המחוזי הוסיף וקבע, כי משלא נעשה כך, ומשהוגש כתב-תביעה מתוקן שלא הובעה התנגדות להגשתו, יש לקבוע כי הבורר, שאינו כפוף להוראות הדין המהותי, היה רשאי לדון לפיו בתביעה כנגד המבקשת. עוד נקבע, כי כתב-התביעה המתוקן הומצא כדין למבקשת מן הטעם שהומצא לעורך-הדין סולומונוב, שלא חדל לייצג את המבקשת על יסוד יפוי-כוח שכלל הרשאה מלכתחילה לייצוג המבקשת בהליך הבוררות על כל חלקיו; וכי, למצער, כתובת משרדו של עורך-הדין סולומונוב שימשה ככתובת להמצאת כתבי בי-דין עבור המבקשת. בית-המשפט המחוזי ציין בהקשר זה, כי גם ההזמנה למבקשת להופיע לעדות נמסרה לעורך-הדין סולומונוב, וכי עורך-הדין לא חדל לייצג את המבקשת, גם משום שלא שוחרר על-ידי הבורר.

בית-המשפט המחוזי הוסיף עם זאת, כי יש לקבל את טענת המבקשת כי לא ניתנה לה הזדמנות נאותה לטעון בפני הבורר, וזאת מכיוון שלא הוגש כתב-הגנה מטעמה, על אף שהליך שמיעת הראיות התפרש על-פני שש שנים והגם שהבורר שמע את עדותה של המבקשת. על יסוד קביעה זו הורה בית-המשפט לבורר להשלים בתוך שלושה חודשים את שמיעת הבוררות ככל שזו מתייחסת למבקשת, לאחר שתינתן למבקשת האפשרות להגיש כתב-הגנה מטעמה ולהגיש ראיות נוספות, ותוך שהבורר אינו נדרש לשמוע את מכלול הראיות מחדש.

מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור. טענת המבקשת הייתה, כי משבוטל פסק הבוררות כולו כלפיה, אין חוק הבוררות, תשכ"ח1968- (להלן: חוק הבוררות) מתיר להחזיר את הפסק להשלמה ותיקון. לחלופין נטען, כי ראוי היה להורות על העברת העניין לשמיעה בפני בורר אחר, שטרם גיבש עמדה בטענות המבקשת, וכי לכל הפחות ראוי לחייב את הבורר בשמיעת כל הראיות מחדש. המבקשת טענה בהקשר זה, כי אין לקבל מצב שבו התובע יהיה פטור מלהביא ראיות להוכחת תביעתו נגדה, בעוד שהמבקשת מצידה תידרש לעשות כן על-מנת להתגונן. כן טענה המבקשת, כי לאחר שנמחקה מכתב-התביעה המקורי לא הייתה מיוצגת עוד על-ידי עורך-הדין סולומונוב. לבסוף נטען, כי ראוי היה להורות על ביטול פסק הבוררות גם מן הטעם שהמבקשת לא הייתה צד להסכם הבוררות.

טענות המבקשת אינן יכולות להתקבל.

סעיף 24 לחוק הבוררות קובע:

בית המשפט רשאי, על פי בקשת בעל-דין... לבטל פסק בוררות, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר, מאחת העילות האלה:

(1) לא היה הסכם בוררות בר-תוקף;

...

(3) הבורר פעל ללא סמכות...

(4) לא ניתנה לבעל-דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו;

...

ואילו סעיף 26(ב) לחוק הבוררות קובע:

לא יבטל בית המשפט את פסק הבוררות כולו, אם ניתן לבטלו בחלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר.

כעולה מסעיף 26 לחוק הבוררות, הכלל הוא שאין לבטל פסק בוררות במקום שבו ניתן להביא לתיקון הפגם שנפל בו על דרך ביטול חלקי או מתן הוראות לבורר.

במקרה שבפניי, בית-המשפט המחוזי קבע כי המבקשת הייתה צד להסכם הבוררות, וכי היא התגוננה מפני התביעה שהוגשה נגדה באמצעות עורך-הדין סולומונוב ובאמצעות בעלה, אשר שימש כשלוח מטעמה גם בעסקת השותפות עם המשיב. בממצאים שבעובדה אלו אין עילה להתערבות בית-משפט זה.

על רקע זה, ברי כי הפגם שנפל בפסק הבוררות יסודו אך בחשש שהמבקשת לא מיצתה במלואה את זכותה להישמע. אלא שפגם זה אינו מצדיק את ביטול הליך הבוררות כולו, אף ככל שהוא נוגע למבקשת. על-כן, בדין הורה בית-המשפט המחוזי, חלף ביטול הליך הבוררות, על תיקון הפגם בדרך של השלמת פסק הבוררות לאחר שהמבקשת תגיש כתב-הגנה וראיות נוספות, שטרם הובאו בפני הבורר.

בנסיבות אלו, שבהן תיקון הפגם אינו מצריך לבטל כליל את הליך הבוררות, אף אין מקום להתערבות בהחלטת בית-המשפט המחוזי שלא להעביר את הדיון אל בורר אחר.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.