רע"א 5365/99 יהוידע קהלני נ. שב"ס

זוהי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט ריבלין) בעע"א 2779/98 מיום 18.5.99.

1.המבקש נידון לשתים עשרה שנות מאסר בפועל לאחר שהורשע בקשירת קשר לרצח, נשיאת נשק שלא כדין ובנסיון לרצח של תושב הכפר בתיר. לאחר הקלה בעונשו, מרצה המבקש עונש של שמונה שנות מאסר באגף אסירי העבודה בכלא שקמה.

2.מאז הגעתו לאגף זה (אוקטובר 1996) עסק המבקש בלימודים לבחינות הבגרות ולאחר מכן בלימודים באוניברסיטה הפתוחה. בעת שלמד לבחינות הבגרות הופטר מעבודה, ולאחר מכן שובץ בתפקיד "אב בית" אותו מילא בהסכמתו. משנדרש לעבוד במטבח - סרב. משסרב לעבוד, הוטל עליו עונש משמעתי של שלילת חופשות לתקופה של חודש. המבקש עתר לבית משפט המחוזי בעניין זה.

3.בית המשפט פסק כי על המבקש חלה חובה לעבוד לפי פקודת בתי הסוהר [נוסח חדש] התשל"ב - 1971 ולאור התקנות שהותקנו על פיה, ומנהל הכלא עשה עם המבקש חסד כאשר התאים בעבר את טיב העבודה לצרכי לימודיו של המבקש (עבודה כ"אב בית"). עוד קבע בית המשפט, כי משחזר המבקש לעבוד בין כתלי הכלא כאב בית ועונש המשמעת פסק, דין העתירה להידחות.

4.על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור. המשיבה טוענת כי העתירה אינה אקטואלית, שכן המבקש שב לעבוד והעונש המשמעתי הסתיים. עוד היא טוענת כי חובתו של המבקש לעבוד מעוגנת בסעיף 48 לחוק העונשין [נוסח חדש], התשל"ב1971-, סעיף 25 לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב1971-, ותקנות 13 - 17 לתקנות בתי הסוהר, התשל"ח1978-. בהתאם לחקוקים אלה, הוציא שירות בתי הסוהר את פקודה 12.14.01 - כללים בדבר העסקת אסירים בבתי הסוהר בישראל, הקובעת את חובת האסיר לעבוד וכן מקנה למנהל בית הסוהר שיקול דעת להפחית שעות עבודה מעבודת האסיר, משיקולי שיקום האסיר. לטענת המשיבה, במקרה דנן, החלטתו של מנהל בית הסוהר להעסיק את המבקש כאב בית היא החלטה סבירה בנסיבות העניין, שאין להתערב בה.

5.לאחר שעיינתי בחומר שלפני, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. מהחלטתו של בית המשפט עולה, כי המבקש עבד כאב בית לשביעות רצונו ורק משהתבקש לעבוד במטבח - סרב ונענש בדין משמעתי. עוד עלה מהחלטת בית המשפט כי המבקש הוחזר לעבוד כאב בית. בית המשפט החליט, כאמור, להותיר את החלטת מנהל בית הסוהר על כנה, בשל סבירותה בנסיבות העניין. במקרה דנן לא מתעוררת בעיה משפטית בעלת חשיבות או נושא בעל חשיבות כללית המצדיק מתן רשות לערעור (ראו רע"ב 7/86 וויל נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)), ולפיכך הבקשה נדחית.