רע"א 5374/03 אליהו בר לב נ. עז' המנוחה נעמי איילון ז"ל

1.ביום 25.2.2003 נתקבלה תביעתו של המשיב, בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כבוד סגן הנשיא א' גולדין), לפינוי המבקשים ממושכרים המצויים בבניין בתל-אביב. בית המשפט קבע כי המשיב – שהוא "הבעלים של חלקים בבניין ו/או רשאים [כך] להירשם כבעלים" – רשאי לפנות את המבקשים – שהם דיירים מוגנים במושכרים, זאת בגין אי-תשלום שכר-דירה, הפקת רווח בלתי-הוגן ואי-תשלום דמי מפתח בגין העברת זכויות במושכרים.

בית המשפט ציין כי המנוחה נעמי אילון (שהמשיב הוא עיזבונה) ובעלה המנוח נטלו הלוואות מהמבקשים בשוק האפור, והתחייבו כי במידה והכסף לא יוחזר, יהפכו המבקשים לדיירים מוגנים במושכרים. כך אכן אירע, אולם בית המשפט קבע, כאמור, כי קמו עילות לפינוי המבקשים מן המושכרים.

2.המבקשים הגישו ערעור על פסק-הדין, לבית המשפט המחוזי בתל-אביב. הם פנו לבית משפט השלום בבקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין, עד למתן הכרעה בערעור. בית המשפט דחה את בקשתם, בקבעו כי "המדובר במושכרים שאינם מגורים אלא מקור הכנסה. ביצוע פסק הדין לא ישאיר את המבקש מחוסר דיור. ביצוע פסק הדין גם לא ישבור את מטה לחמו...". לפיכך נקבע, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיב. בית המשפט ציין גם, כי המשיב התחייב שלא לעשות כל דיספוזיציה בנכס. המבקשים לא השלימו עם החלטה זו, והגישו בקשה לבית המשפט המחוזי, לעכב את ביצוע פסק-דינו של בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, ומכאן בקשת רשות הערעור שבפני. בין היתר, מלינים המבקשים על כך שבית המשפט המחוזי לא פירט את הנימוקים להחלטתו, וטוענים כי סיכוייהם לזכות בערעור טובים, וכי ביצוע פסק-הדין יגרום להם נזק בלתי-הפיך.

3.עיינתי בבקשה ובתגובה לה, והגעתי לכלל מסקנה כי אין עילה להתערב בהחלטת הערכאות דלמטה בעניין עיכוב הביצוע. אמנם, פסק-הדין מורה על פינויים של המבקשים מן המושכרים. אלא שאין מחלוקת, כי לא מדובר בדירות מגורים של המבקשים, ובית משפט השלום קבע, כי ביצוע פסק-הדין אין משמעותו הותרת המבקשים בלא דיור או בלא הכנסה. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי יש להתערב בהחלטה שלא לעכב את ביצוע פסק-הדין.

הבקשה נדחית. המבקשים ישאו בשכר-טרחת עורך-דינו של המשיב בסכום של 10,000 ש"ח.