פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
5392/17
לפני:
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המבקש:
הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ
נ ג ד
המשיב:
עו"ד ישי בית און
בקשת רשות ערעור על
החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 4.6.2017 בע"א 10053-10-16
שניתנה על-ידי כבוד השופט נ' שילה
בשם המבקש: עו"ד
יונתן סונדרס, עו"ד גלית מיכאלי
החלטה
1.בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של רשם בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 4.6.2017 (ע"א 10053-10-16, השופט נ' שילה ). בהחלטה זו נדחה על הסף ערעור שהגיש המבקש – והוגדר על-ידו כערעור שכנגד – על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו מיום 21.2.2016 (ת"א 1942-09-10, השופטת
נ' ברוורמן ).
2.המבקש, הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (להלן: הבנק ), והמשיב, עורך דין ישי בית-און (להלן: בית-און ), הגישו תביעות הדדיות לבית משפט השלום בשל סכסוך כספי שהתגלע ביניהם.
3.ביום 21.2.2016 קיבל בית המשפט השלום את תביעת הבנק, וכן קיבל באופן חלקי את התביעה שכנגד של בית-און (להלן: פסק הדין ). בין השאר, בית משפט השלום קבע כי על הבנק לשלם לבית-און סך של 1,036,736 שקל בתוספת תשלום של הפרשי ריבית והצמדה מיום 9.4.2006 ועד ליום התשלום בפועל.
4.בהמשך לכך, במסגרת תיק הוצאה לפועל שהתנהל בין הצדדים, התעוררו ביניהם מחלוקות, בין השאר לגבי סוג הריבית שחלה על חובו של הבנק. על כן, רשמת ההוצאה לפועל שלחה בקשת הבהרה בעניין לפי סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: חוק ההוצאה לפועל ).
5.ביום 20.6.2016 נתן בית משפט השלום החלטת הבהרה שקבעה, בין השאר, כי הריבית היא ריבית רגילה ולא ריבית פיגורים (להלן: החלטת
ההבהרה ).
6.ביום 9.10.2016 הגיש בית-און ערעור על החלטת ההבהרה ובו טען, בין היתר, כי יש לחייב את הבנק בריבית פיגורים ולא בריבית רגילה.
7.ביום 1.12.2016 הבנק הגיש ערעור שהוגדר על-ידו כערעור שכנגד (להלן: הערעור שכנגד ) ובו טען כי לא היה מקום לחייבו בריבית החל מיום 9.4.2006 אלא ממועד מאוחר יותר, וכן העלה טענות בנוגע לעצם החיוב האמור בפסק הדין (להלן: הערעור שכנגד ).
8.ביום 12.5.2017 הגיש בית-און בקשה לסילוק על הסף של הערעור שכנגד בטענה כי זה נסב על פסק הדין ולא על ההבהרה, וכי המועד להגשת ערעור על פסק הדין חלף זה מכבר. בתגובה, הבנק טען כי הוא רשאי להגיש ערעור שכנגד בנסיבות העניין לנוכח הזיקה האמיצה והחזקה בין הערעור שכנגד לבין החלטת ההבהרה והערעור שהוגש עליה.
9.בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה לסילוק על הסף בקבעו כי טענותיו של הבנק בערעור שכנגד מכוונות כנגד פסק הדין ולא כנגד החלטת ההבהרה, וזאת מאחר שהמועד שממנו מחושב תשלום הריבית ועצם החיוב של הבנק נקבעו כבר בפסק דינו של בית משפט השלום. רשם בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי מועד הערעור על פסק הדין חלף, וכן כי החלטת ההבהרה אינה מאריכה את מועד הגשת הערעור על פסק הדין.
10.הבקשה שבפני מכוונת כנגד החלטתו של רשם בית המשפט המחוזי. הבנק טוען כי בית המשפט המחוזי שגה בדחותו על הסף את הערעור שכנגד. עוד נטען כי הבקשה מעלה שאלה משפטית עקרונית שעניינה היקף הסוגיות שבהן יכול לעסוק ערעור שכנגד בנסיבות שבהן הוא מוגש כנגד ערעור על החלטת הבהרה בהתאם לסעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל.
11.לגופם של דברים, הבנק טוען כי בנסיבות העניין קיימת זיקה מהותית בין הערעור שכנגד לבין החלטת ההבהרה והערעור שהוגש עליה. עוד נטען כי אף החלטת ההבהרה עצמה מתייחסת באופן מפורש לנושאים שהועלו בערעור שכנגד. בנוסף, הבנק טוען כי ככל שייקבע כי הערעור שכנגד נסב על פסק הדין ולא על ההבהרה, יש לדחות על הסף גם את הערעור שהוגש על החלטת ההבהרה שכן גם הוא נסב על עניינים שאינם נוגעים אליה אלא לפסק הדין.
12.לאחר שבחנתי את הדברים אני סבורה שדין הבקשה להידחות , אף מבלי להידרש לתגובת המשיב. כלל ידוע הוא כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים שבהם עולה שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים או כאשר עלול להיגרם למי מהם עיוות דין חמור (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). לא מצאתי כי המקרה הנוכחי מקיים אמת מידה מחמירה זו. הבקשה נסבה על יישום הדין באשר להיקפה של זכות הערעור על החלטת הבהרה שניתנה לאחר מתן פסק דין. כבר נקבע בפסיקה כי במקרים שבהם בעל דין מבקש להגיש ערעור בעקבות מתן החלטת הבהרה יהיה הערעור מוגבל לאמור בהחלטת ההבהרה בלבד, בניגוד לקביעות אחרות בפסק הדין הראשי (ראו למשל: ע"א 550/01 עיזבון המנוח מיכאל אטינגר ז"ל נ' החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים , פ"ד נה(3) 486, 490 (2001); רע"א 9085/00 שטרית נ' אחים שרבט חברה לבנין , פ"ד נז(5) 462, 475 (2003); רע"א 7711/06 המכללה המשותפת בע"מ נ' מנדל , פסקה ה(2) (18.1.2007); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 68 ו-446 (מהדורה שלישית, 2012). ראו והשוו: ע"א 3906/07 אחים טופז יהלומים ע'י טופז מרבי נ' בנק הפועלים בע"מ , פסקה 5 (4.11.2007); ע"א 3496/13 פלדום פיינגולד מתכות נ' עו"ד ארנון גיצלטר , פסקה 3 (11.11.2013) ). מכאן, כי יש אף להגביל את הערעור שכנגד לנושאים שבהם עוסקת החלטת ההבהרה, מבלי לאפשר ערעור "בדלת האחורית" על קביעות שניתנו בפסק הדין, אשר המועד לתקוף אותן כבר חלף.
13.בשולי הדברים אציין, מבלי לקבוע מסמרות בדבר, כי עשויים להיות מקרים שבהם מתן הבהרה ישמש "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת ערעור על פסק הדין הראשי (ראו והשוו: ע"א 3832/10 מיטרני נ' מחלוף , פסקאות 19-18 ו-26-24 ( 10.8.2010 )). זה אינו המקרה שבפנינו.
14.סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, ומשלא התבקשה תגובת המשיב, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ט' באב
התשע"ז (1.8.2017).
ש ו פ ט ת